דתי לאומי או חרדי?

ראשית כל, תודה על שאלתך, שאלת שאלה טובה. שאלה זאת דורשת בירור מעמיק והיא נרחבת מאד, לכן אצטרך לענות בנקודות קצרות יחסית.
כדי לענות על שאלתך צריך להתייחס לכמה שאלות ולבררן:
א. תופעת ה"חפיפניקיות" בציבור דתי לאומי. האם באמת קיימת הבעיה? האם זה רק בעיה בציבור הזה?
ב. מה זה "צנוע"?
ג. מה השוני בין הציבור דתי לאומי לבין הציבור החרדי מבחינה אידיאולוגית?
ד. האם עדיף להיות חרדי או דתי לאומי?
נעבור לבירור:
א. הציבור שלנו מאד פתוח והאנשים בו לא פוחדים להיות שונים. אמנם, לעיתים, אם מישהו חושב שמצווה כזו או אחרת לא מתאימה לו הוא פשוט לא מקיים אותה יותר. יש רמות שונות של דתיות ויראת שמים, והאנשים הם אלו שקובעים את טיב היחסים ביניהם לבין הקב"ה. קשה מאד לשפוט אותם למה הם עושים זאת, יש כאלו שעושים מתוך מרד בממסד ואח"כ שבים ( או לא, לצערנו),יש כאלה שעושים זאת מחוסר ידע ובטוחים שמה שהם עושים זה בסדר מבחינה ההלכתית ויש כאלה שפשוט קשה להם לשמור כל המצוות כהלכתן. נכון, היינו מאד רוצים, שכולם ישמרו את כל ההלכות בצורה הנכונה. תופעה המצערת של חפיפניקיות אינה נחלת ציבור דתי לאומי דווקא, היא קיימת גם בציבור חרדי, אך אינה מתבטאת בליבוש חיצוני. האם שמעת על המושג "שבבניקים"? זה הגדרה, ואני מדבר בהכללה, של אנשים שמתלבשים צנוע ונראים כחרדים, אך לא מקפידים על תורה ומצוות ועושים דברים חמורים ואסורים. נכון, הם ממשיכים להתלבש ולהראות חיצונית כמו חרדים, אך הם חילונים או ברמה דתית מאד נמוכה. הם לא מניחים את לבושיהם לא מטעמי צניעות- אלא מפחד לצאת מהחברה החרדית , כיוון שהם לא מכירים את העולם הגדול ולא יודעים להסתדר בו בלי החברה שהם גדלו בה.
ב. צריך לברר מה זה צניעות ומה מוגדר כצנוע. חצאית מתחת לברך עם גרביונים לא יותר צנועה מבחינה הלכתית מחצאית ארוכה שמגיעה עד כפות הרגליים. פאה אינה צנוע יותר מכיסוי ראש מלא, יש פוסקים שאומרים שאפילו פחות צנועה. שרוול 3/4 לא פחות צנוע מבחינה הלכתית משרוול עד כף היד. נכון, יש בעיה עם שרוולים קצרים, חולצות צמודות, חולצות עם מחשוף עמוק, לבישת מכנסיים וכיסוי ראש חלקי או אי חבישת כיסוי ראש בכלל . כבר הסברתי למה יש כאלו שעושים זאת. זה לפחות יותר אמיתי מאשר להיות שבבניק/ית, להתלבש חיצונית צנוע, אך להיות חילוני או כמעט חילוני בפנים.
אם אנחנו מדברים על אירועים שיש ישיבה מעורבת, גם כאן יש מקום לדיון. מבחינה הלכתית אין שום בעיה שאדם נשוי ישב עם אישתו, הבעיה היא כשרווקים יושבים ביחד. לכן בחתונות של הציבור שלנו לנישואים נותנים ישיבה מעורבת ולרווקים שולחנות נפרדים, בד"כ מקום ישיבתן לבנות מרוחק ממקום של בנים.
יש עוד הרבה מה להרחיב , אך נסתפק בזה.
ב. לא הכל מתחיל ומסתיים בשמירת ההלכה בלבד, יש עוד תחומים שיש להתייחס אליהם. על אחת כמה וכמה בתוך נושא ההלכה המדד לא צריך להיות רק צניעות, אלא דברים יותר מהותיים כמו שמירת שבת, הלכה וכד'.
כאן אני רוצה להתייחס לשוני באידיאולוגיה של דתיים לאומיים וחרדים.
נתחיל מהמגזר שלנו. אנחנו מאמינים שיש ערך למדינת ישראל ולשלטון ריבוני יהודי בארץ ישראל, גם אם הוא עדיין חילוני במהותו. זאת תחילת הדרך למדינה יהודית, שחוקותיה, חוקי תורה ומוסרה, מוסר אלוקי. אנחנו מנסים להתנער מהקהילתיות הגלותית וההסתגרות הגלותית, שאחד מביטויה לבוש חופשי, לא בגדי גלות, (כמובן אני מדבר על לבוש שעונה על דרישות ההלכה.) אנחנו מאמינים שצריך לשרת בצבא, כדי להגן על ארצנו ואדמתנו ויש בזה ערך בפני עצמו , למרות הקשיים הדתיים שיכולים להתעורר. אנחנו חושבים שצריך להכיר מדע, ללמוד לימודי חול ולהתפתח ביחד עם העולם המודרני. היחס שלנו לחילונים הוא סובלני, אנחנו רואים בהם יהודים לכל דבר, אולי יהודים שטועים,תינוקות שנשבו, אך יהודים שמגיעה להם כבוד ולא מתבדלים מהם, ויש לנו אחראיות עליהם. אנחנו רואים ערך ביציאה לעבודה ובתרומה למדינה ,הרי על שלושה דברים העולם עומד על תורה , על עבודה ועל גמילות חסדים. אנחנו מפרשים עבודה - עבודה ממש, ולא עבודת ה', שהיא חלק של תורה ועל זה כבר נאמר בתחילת האמירה. נכון, בציבור שלנו יש שמקדישים חייהם לתורה, אך הם לא הרוב, כי לא לכולם זה מתאים. שיטת ציבור הדתי לאומי שרק למי שזה מתאים ילמד תורה כל חייו, אך מי שזה לא מתאים לו, שיתרום בתחומים אחרים, כגון רפואה, משפט, מדע ויקבע עתים לתורה.
נעבור לציבור החרדי. אני מתייחס לציבור החרדי בארץ ובחוץ לארץ כמצב שונה. ברובם הם לא רואים שום ערך למדינה אם זאת לא מדינת הלכה ומנוהלת ע"י רבנים, כלומר הם אנטי ציונים ברובם. הם לא רואים הבדל גדול בין שלטון יהודי חילוני לבין שלטון הגויים בארץ ישראל. כפועל יוצא מהשקפה זאת הם לא מוכנים לשרת בצה"ל ( אמנם יש עוד סיבות לסירובם מלשרת בצה"ל ) ולתרום בצורה זאת או אחרת למדינה. אני לא טוען חס ושלום שהם לא תורמים לכלל עם ישראל, הם עושים זאת ובגדול, אך לא מתוך רצון לתת חלקם למדינת ישראל, אלא מתוך רצון לסייע ליהודים. נכון, בציבור החרדי אוהבים ארץ ישראל מתוך קדושתה, אך לא רואים שום בעיה , שעד ביאת המשיח בארץ ישראל ישלטו זרים. גישה זאת נובעת מתפיסה, שהגלות עדיין נמשכת ושום דבר לא השתנה עם הקמת מדינת ישראל ( פרטי הלבוש של אירופה ממאה 18-19 גם נובעים מתפיסה זאת ). חברי כנסת חרדיים לא רואים קדושה מיוחדת בכנסת ישראל ולא רואים הבדל מהותי בין כנסת ישראל לבין כל פרלמנט גויי, הם באים לשם כדי לדאוג לאינטרסים סקטוריאליים שלהם ולצורכי דת בלבד. החברה החרדית מאד סגורה ומתבדלת מחילונים, לא מעוניינת בשום מגע איתם. הקיצוניים שבחברה החרדית לא רואים בחילונים יהודים כלל ומחשבים אותם לגויים. חלק ניכר רואה בחילונים מומרים וחושבים, שצריך להתייחס אליהם בהתאם. עם זאת החברה החרדית מוכנה לקבל חוזרים בתשובה, אך מקטלגת אותם כסוג ב' (בעיקר החרדים האשכנזים ). ציבור החרדי מעודד ציבור הלומדים, כלומר שכל הגברים חייבים ללמוד בישיבות כל ימי חייהם, בין אם זה מתאים להם בין לא. כפועל יוצא מהגישה זאת הם לא מוכנים לצאת לעבודה ומעדיפים לחיות מירושה, נדבות, תשלומים של המדינה והעבודה של נשותיהם. היחס למדע והעיסוק בלימודי חול שלילי בציבור החרדי , הם לא רואים שום צורך להתעסק בזה ו"לבטל תורה" כביכול בשביל זה. בתיכונים חרדיים לא לומדים לימודי חול בכלל.

הבאתי דברים בגדול ובהכללה, לכן אני מסייג אותם בכך, לא כל הציבור החרדי כפי שתיארתי, אך רובו.

ד. אני אישית מתחבר יותר לאידיאולוגיה של ציבור דתי לאומי עם הקפדה על מצוות וחושב שהיא הנכונה , אך זה לא אומר שכולם צריכים לקבל את השקפתי. אם עדיף להיות חרדי או דתי לאומי זה לא ראוי שאני אחליט בשבילך, וגם לא אף אחד אחר. אלא הבחירה בידך, אני רק פרסתי את השוני בין העולמות. אני מדגיש עוד פעם יש חפיפניקים גם בציבור החרדי ,אך לא חיצונית, אלא פנימית וגם יש בגדים צנועים גם בליבוש של הציבור הדתי לאומי. יש דברים יפים וטובים בציבור החרדי ויש דברים טובים ויפים גם בציבור דתי לאומי. אני לא סבור שצניעות של עולם החרדי עדיפה על צניעות ( כוונתי לזאת שתואמת את ההלכה ) של ציבור דתי לאומי.

שיוך לציבור צריך להקבע על פי האידיאולוגיה של אותו הציבור, ולא על פי איך מתנהגים בו בפועל. צריך אבל לנסות לעודד אנשים לחיות על פי האידיאולוגיה שלהם ולא לחפף בו.
בברכה, חיים