שאלה
רציתי לשאול האם אדם יכול להגיד: "אני דתי בשביל עצמי"?
אני אסביר את עצמי-
סיפר לי חבר טוב שהוא מרגיש שבשנה האחרונה כל מכריו מתבוננים בו ועוקבים אחריו בנוגע למעשיו הקשורים לדת, כג': לדבר עם בנות וכו'. בנוסף, הוריו טוענים שהוא מבייש אותם משום שאינו מתנהג כראוי לדעת הציבור. הוא שומע את ההערות של בני קהילתינו ורואה את התמיהה שעל פניהם שגדלה עם הזמן.
החבר הזה הינו אדם טוב, מאמין, מגיע בזמן לתפילה וכו' אך עושה כפי שמורה לו מצפונו וע"כ טוען שהוא "דתי בשביל עצמו".. יחד הגענו למסקנה שדי נמאס לנו מהביקורתיות (לאחר שהוא שיטח את הדברים בפני והירהרתי בדבר הבנתי שגם לי קצת נמאס להוכיח שאני דתיה כל הזמן..)
ומכאן באה שאלתי- האם אני צריכה לרצות מישהו- לעמוד בנורמות כל שהן או ללכת לפי צו ליבי ובכלל, את מי אני כן מרצה ומדוע. והאם יש באמת היגיון במשפט הנ"ל?
אשמח לקבל תשובה במהרה.
תשובה
אינך דתייה בשביל אף אחד. בכלל אינך חייה את חייך בשביל אף אחד - לא בשביל 'סטיגמה' ולא בשביל תגמית חברתית, אף לא בשביל תדמית הורייך ובוודאי של בשביל רכלני היישוב העוברים במעשיהם על איסורי לשון הרע באופנים שונים.
את חייה את חייך בשביל עצמך בלבד, את מגשימה את אמונתך בשביל עצמך בלבד, ואת מקבלת את החלטותייך בחיים ויהיו אשר יהיו לאור תפיסתך ועולמך הפנימי בלבד. אינך צריכה לספק אף אחד, אינך צריכה לרצות אף אדם אחר מלבד את נפשך יושרך ומוסרך.
כל כן כל המעשים המתוארים בתחילת מכתבך צריכים להבחן לאור השאלה הבאה: האם את או ידידך שלמים עם מעשים אלו? האם אמונתכם ותפיסת עולמכם מקבלת התנהגויות אלו? ובכלל - האם אתם מאושרים ממי שאתם?
האם האמונה כפי שאת מכירה אותה מספקת אותך ואת נפשך?
מוכרחים אנו לפתח את תפיסת עולמנו האישית והפנימית, בראש ובראשונה בשביל חיינו אנו, בשביל משפחותינו שנקים, בשביל ילדינו שבעז"ה נביא לעולם - בשביל כל אלה את חייה את חייך ועבורם את מחוייבת להעמיק ולבנות השקפת עולם אמיתית ואמיצה, בוגרת, כנה מוסרית וישרה - בכל תחומי החיים.
רכלני הכפר ושאר מבקרים אינם אלא כעין וכאפס לעומת החובה שלך לעצמך ולעולמך!
במקום להתמקד במה שאחרים אומרים עלייך, התמקדי במה את אומרת על עצמך.
בהצלחה.
עקיבא