שאלה
שאלה קצת ארוכה במחילה, אבל הייתי חייבת.
בפורומים באתר פה, ובמאמרים באתרים נוספים - כותבים כאלו השוכבים משכב זכר וכן בנות העושות מעשה מצרים, ורבים מאד מהמגיבים מקבלים זאת כדבר לגיטימי ובסדר.
רבנים מהציבור הדתי לאומי מברכים אותם על פתיחת אתר משלהם, ובאים להרצות בפניהם.
ישנות טענות מגוחכות שיש איסור על המעשה ולא על הנטייה (מה שנכון אגב) - אבל מתוך כך מתייחסים בסלחנות לאלו העושים מעשים שהתורה מחייבת עליהם סקילה, מעשים שהם 'יהרג ובל יעבור' - ויתירה מזו, רבים אף מכבדים את זכותם לצעוד במפני תועבה ברחובות ירושלים עיר הקודש והמקדש.
מי שמעז לתקוף ולו במעט את המעשים האסורים ואת אלו שנותנים להם היתר - מוקע ומותקף.
למעשה, ניתנת פה לגיטימציה למעשי סדום נוראיים, ואיש לא מוחה, ואף להיפך.
ולמי שטוענים ש'יצרם חזק' - אם אמונים אנו על התורה, אז מדוע לאנסים אנו לא מתייחסים ככה, על אף שגם יצרם שלהם תוקפם, ואילו לאלו העושים מעשים חמורים יותר, כן?
אין זאת אלא שהחברה מערבית ליברלית סימאה את עינינו בצורה מחרידה, ומיום ליום זה רק מחמיר.
ושאלתי היא: אם זה המצב בציבור הדתי לאומי - האם לא מדובר בציבור רפורמי?
הרי 'דתיים מחללי שבת' ואלו המקבלים אותם היינו מחשיבים כרפורמים - ומדוע 'דתיים' שעושים מעשים חמורים עוד יותר - עדיין נחשבים כ'דתיים'?
אשמח לתשובה, ותודה מראש.
תשובה
שלום
דברייך ראויים, יישר כח.
אסור שההבנה לחולשה תתפרש כקבלת מעשה אסור, ויש להזהר שקבלת הנטיה כמציאות נתונה ולא אסורה תתפרש בטעות כלגיטימציה לעבור על איסורי תורה מהחמורים שבהם.
אסור לעשות עבירות כאלה, נקודה.
חישבי אם ההשואה לתנועות לא לגיטימיות הלכתית היא השואה נכונה בעניין זה, וגם אם היא מוסרית כלפי ציבור שלם.
כל טוב