שאלה
הפנתי את השאלה הבאה לחברים מקשיבים ונענתי שקיים להתייעצץ עם רב בנושא. אשמח לתגובה
נתחיל מהסוף...
היום אני נשואה ב"ה באושר. אני ובעלי שיחיה יצאנו לפני הנישואין תקופה ארוכה יחסית, בה על אף השתדלותינו לא תמיד הצלחנו לשמור את עצמנו מאיסורים והיו נפילות (הכוונה בעיקר בתחום איסור נגיעה).
כיום אני לומדת בחברה מעורבת (אוניברסיטה) ויוצא לי לדבר עם חבר'ה חילונים המתוודעים (דרכי) לראשונה לנושאים שונים ביהדות ובכללם איסור נגיעה.
הם מביעים פליאתם לנושא ושואלים שאלות של תמיהה לגבי הדתיים שבעיניהם אני מייצגת אותם, דברים בסגנון של- "את רוצה להגיד לי שלא התחבקתם/התנשקתם/נגעתם לפני החתונה?"
השאלה שלי היא אם יש עדיפות לומר את האמת ולהמנע מחילול ד' (כל זה נראה בעיני) או שמא יש חשיבות רבה יותר לאמירת האמת?
מקווה ששאלתי מובנת וברורה, אודה לכם על תשובה
יישר כוחכם המשיכו במלאכת הקודש
תשובה
שלום וברכה!
ראשית חזקי ואמצי על הזכות והאחריות, על כך שאת מייצגת את הציבור הדתי.
ובנוגע לשאלתך:
א.מכיוון שאת מייצגת את כלל הציבור הדתי - שומרי
התורה והמצוות - פשוט הוא שעליך לומר: "קיים
איסור נגיעה והציבור שלנו מקפיד עליו ככל שאר
איסורים שיש, אצלנו לא נוגעים ולא מתנשקים לפני
החתונה!".
זוהי תשובה עקיפה. את לא צריכה לענות - מה אני
עשיתי. בכך אמרת את האמת וגם אין חילול ה'.
ב.אם לוחצים עליך: "ואת ובעלך?" -את יכולה
לענות: "גם אני דתיה!". אדם לא צריך לפרסם את
חטאיו "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" - ומדובר
בעבירות שבין אדם למקום (הגמרא במס' יומא פו:)
וכל שכן שאת מתחרטת בדבר.
ג.אם מתנהלת שיחה רצינית בנושא מתוך התענינות (ולא
מתוך קנטרנות- כפי שנשמע משאלתך) ונשאלת השאלה,
יש אפשרות לומר בכלליות: "לצערי נפלנו בדבר (כי
חיכינו יותר מדי וכד') אך מנגד כיום במבט לאחור
אני יודעת כמה טוב יש באיסור זה של נגיעה, וכמה
מתוק הוא לשמור את האהבה אמיתית וטהורה - לאחר
החתונה". אין זה חילול ה', אדרבה, "לצערינו - נפלנו ולשמחתינו - קמנו, ולמדנו גם ליעץ לאחרים שצריך וכדי להשמר מאיסור נגיעה"
בהצלחה, יהודה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם