שאלה
שלום רב!
אני בת 13 אני יודעת שאני קטנה יחסית אבל אני התבגרתי מהר יחסית בגלל סיבות אישיות שאני מעדיפה לא לפרט...
אני גדלה בבית דתי שומר מצוות עם אבי,
אני כבר מגיל 8 התחילה להתערער אצלי שאלות בנוגע לאמונה
אני מאמינה באלוקים ומשתדלת לשמור מצוות, אך אני לא מקפידה על לבוש, נגיעה ודברים חיצוניים אחרים.
המשפחה שלי יודעת על מצבי ובטוחה גם שאהיה חילוניה בעתיד מה שלא נכון אבל הם מנסים לשנות אותי וזה גורם להרבה מריבות שרק מערערות יותר את אמונתי ואת כבודי אליהם.
ועם הזמן אני מרגישה את זה יותר ויותר אני ממש לא רוצה להגיע למצב של אנטי דת,
מה עלי לעשות???
תשובה
שלום וברכה
הבה ננתח ביחד את המצב שלך:
יש לך עולם מסוים שלאורו את חיה. את מאמינה בדרך שלך, שומרת את מה שאת שומרת ולא מקפידה על דברים אחרים שצריך להקפיד עליהם.
המשפחה שלך אינה קוראת אותך נכון לפי דעתך. היא מנסה לכפות עלייך דבר מה שאת לא רוצה, זה גורם למריבות, ועלול לדחוף אותך למקומות שאת לא רוצה להגיע אליהם.
במצבים כאלה מנסים ללכת באחת משתי דרכים. הדרך האחת היא לנצל את העובדה שהתבגרת מהר, ולנהל שיחה מבוגרת עם משפחתך. בשיחה זו תפרשי בפניהם את מי שאת, את מה שאת רוצה באמת להיות, ותתני להם הזדמנות להכיר אותך כפי שצריך להכיר אותך. אם זה אפשרי – זה כמובן המצב הטוב ביותר.
האפשרות השניה היא להסתגל לכך שזה המצב, ולהבין כי המשפחה שלך כנראה תמשיך לנהוג כך. מעתה זו החלטה שלך, ואת יכולה להחליט כי למרות הלחץ שלהם ולמרות המריבות – את תלכי בדרכך, ולא תיהפכי להיות אנטי דתית, כי אם נאמנה למה שאת באמת. לפעמים אין לנו ברירה אלא להבין שזו המציאות הנתונה (היחס של המשפחה שלך אלייך), ואנחנו אלה שצריכים להגיב למציאות נתונה זו, אם אין אנו מוצאים את הדרך לשנות אותה.
כל טוב והרבה הצלחה