שאלה
שלום, וישר כח גדול על העשייה המבורכת.
רציתי לשאול מהי הדרך הכי נכונה לחנך..
האם בדרך של יישור קו- כלומר לנקוט בדרך זהה עם כל הילדים (לצורך העניין), או שמא לבחון כל מקרה לגופו.
ומהי הדרך לפי דין תורה.
כי ממספר דוגמאות ניתן לראות שבתורה יש יישור קו..
אני יקצין ואדגים..
אם אדם מבית נורמטיבי לחלוטין רצח, או אם אדם שכל חייו חווה אלימות
רצח.. לשניהם יש דין זהה!
אם כן, האם זה עניין של חומרת המצב? וכיצד צריך לנקוט בענייני חינוך? האם יש מקום לרקע של האדם ומאין הוא בא? וניתן להקל עליו בעונש בגין כך?
תשובה
שלום
בדוגמה שציינת הענישה של התורה מתבצעת לאחר שעדים מתרים באדם שהדבר אסור ואם יעשה כן ייענש ולכן המשקל של החינוך בעבר פחות משמעותי. בענישה חינוכית נראה שצריך לקחת בחשבון את הרקע של האדם . וכתב הרמב"ם שהאדם צריך לשאוף ללכת בדרך האמצע אך מי שנטה לקצה אחד נכון להרגיל אותו ללכת לקצה השני (וכתב הגר"א שגם הליכה לקצה צריך לעשות בהדרגה). ונאמר בספר משלי (כב, ו) חנוך לנער על פי דרכו גם כי לא יסור ממנה "ובאר הגר"א שיש לחנך לנער ע"פ מזלו היינו טבעו ותכונתו, אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו , עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אחר כך בעת שיוסר עול שלך מצווארו יסור מזה - כי אי אפשר לו לשבור מזלו "
וכן נאמר "לץ תכה, ופתי יערים, והוכיח לנבון יבין דעת" (משלי יט, כה ).
בברכה אייל משה