שאלה
קראתי את דעותיו של הרמב"ן בדבר מלחמת מצוות כיבוש הארץ ואלה הם דבריו: " וידוע שמלחמות וכיבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרין גדולה וכהן גדול" ( הקדמתו בהערותיו לספר המצוות). " ויאמר שלא יבטחו בזה בגבורתם... ואמר להילחם עם אויבכם, כי יפילם לפניכם לחרב.. שהם ינצלו במלחמה ולא יפקד מהם איש".( פירוש הרמב"ן לספר דברים). אם כך, לפי דעתו של הרמב"ן המלחמה לכיבוש הארץ אמורה להיות ניסית ובידי ה', ובאישור הסנהדרין וכהן גדול. לפי דברים אלו, איך יש להתייחס למלחמות שע"י נלחם היום נגד אויביו? האם הן לא בגדר מצווה? האם יש איסור להילחם מלחמות אלו משום שהן כרוכות בשפיכות דמים וסכנת נפשות?
תודה.
תשובה
שלום וברכה!
ראה דברי הרמב"ן על ספר המצוות של הרמב"ם בהשמטות מצווה ד'. שם מהרמב"ן משמע בפירוש שיש מצווה לרשת נחלת אבותינו. מצווה זו כוללת בתוכה שנקבל לרשותנו את המקום, ושנחזיק במקום בדרך התנחלות בו. בדבריו שם מבואר שיש מצוות כיבוש והיא בשני דרכים - א. מלחמה ועוצמה וזה באמת בימי בית המקדש כפי שתיארת. ב. כיבוש ע"י חזקה וקנין וע"י התנחלות בפועל וזו מצווה בכל הזמנים.
מכאן התחלנו להתנחל לא בכח הזרוע, אלא ע"י קנין של הארץ והתנחלות בה וזה כדברי הרמב"ן. לאחר תחילת ההתנחלות בדרך המותרת, כלומר בדרכי שלום ולא במאמץ מלחמתי באו אויבינו לפגוע בנו ולהרוג אותנו. כאן יש סוג נוסף של מלחמת מצווה שלא מצריכה לא סנהדרין ולא אורים ותומים ולא ניסים, והיא הגנה על עם ישראל בפני הצר הבא עליו. אם תופסים עוד שטחים בדרך זו - זה מותר.
למסקנה גם לפי הרמב"ן הכיבוש לא מהלך ניסי, אלא הוא מתבצע בפעולה של בני אדם ע"י קניית קרקעות והתנחלות בפועל. גם לפי הרמב"ן אם בעקבות ההתנחלות המותרת באים אויבים להורגנו, מותר ומצווה להשיב מלחמה. מכאן אין איסור להלחם מלחמות ישראל של ימינו למרות שפיכות דמים וסכנת נפשות. אלא מצווה להציל את עם ישראל מן האויבים הבאים עלינו לכלותינו.
בברכה,
חיים בריסק