דמות הגןף ודעת אמת

שאלה

אני עדיין עוסק בעניין "דמות השם" .

בחיפוש בעניין באינטרנט מצאתי מאמר של "דעת אמת "שקובע כי הרמב"ם בעצמו לכאורה מודה במורה נבוכים כי דור יוצאי מצרים חשבו את השם לבעל גוף וכי העניין שאין לשם גוף הומצא למעשה בתקופתו

האתר כותב :"דבר נוסף, הרמב"ם מקדים ואומר שבני אדם טעו וחשבו שאלהים גשמי מתוך הפסוקים המורים כך על פי פשוטם (מורה נבוכים חלק ראשון פרק א), ובהמשך דבריו מסביר שהתורה כתבה תארים המורים על הגשמת אלוהים, לדור יוצאי מצרים. תפיסתם דומה לתפיסת המוני העם שאינם מסוגלים לתפוס מציאות שאינה גשמית, וכדי לחנך את בני ישראל באמונת קיומו של אלהים, התורה חייבת הייתה להגשים את אלוהים כדי שיאמינו בקיומו (מורה נבוכים חלק ראשון פרק כו).העולה מכך שהרמב"ם מודה שבדורות קודמים האמינו באלהים כבעל גוף. "

אני מביא פה את דברי הרמב"ם שלא הבנתי כל כך את כוונתו : חלק ראשון - פרק [כו]

"כבר ידעת אמירתם הכוללת לכל מיני הביאורים שיש להם קשר בעניין זה, והוא אמרם "דברה תורה כלשון בני אדם" 1. עניינו, שכל מה שאפשר לכל בני אדם להבינו ולהשכילו במחשבה ראשונה 2 הוא אשר נעשה ראוי 3 כלפי ה' יתעלה, ולפיכך תיארוהו בתארים המורים על גשמות, כדי להורות עליו שהוא יתעלה מצוי, כי אין ההמון משיג בעיון ראשון 4 מציאות אלא לגוף דווקא, ואשר אינו גוף או מצוי בגוף אינו מצוי אצלם.

וכן כל דבר שהוא שלמות אצלנו, יוחס לו יתעלה, להורות עליו שהוא שלם בכל אופני השלמות ולא יבואהו חסרון 5 כלל. לפיכך כל מה שההמון מבין שהוא חסרון או העדר לא יתואר בו, ולכן לא יתואר באכילה ולא בשתיה ולא בשינה ולא בחולי ולא בעוול ולא במה שדומה לכך. וכל מה שחושבים ההמון שהוא שלמות, יתואר בה, ואף על פי שאין אותו דבר שלמות אלא ביחס אלינו, אבל כלפיו יתעלה כל אותן שאנו חושבים אותן שלמות הם תכלית החסרון. אלא שאלו דימו לעצמם העדר אותה השלמות האנושית ממנו יתעלה, היה הדבר לדעתם חסרון כלפיו."

האם ברמב"ם באמת אומר כי הדורות הקדומים לא האמינו כך חס ושלום? מה למעשה אומר שם הרמב"ם?

תשובה