די לאלימות הברברית של חסימת כבישים!

שלום וברכה,
אני מאוד מעריך את דעתך, אבל לא מסכים איתה. אני רוצה להקדים שהסוגיא הזו נתונה בדיון גם בין הרבנים, אבל כיון שלא מדובר כאן בסוגיא הלכתית אלא בסוגיא של ניתוח המציאות, וכיון שאני לא כותב את הדברים על דעת עצמי אלא על דעת רבותי, אני מרשה לעצמי לכתוב אותם.
ראשית חשוב להגדיר אם השאלה היא במישור הערכי, או במישור הפרקטי. האם את אומרת שחסימת כבישים אינה צעד יעיל בכלל, או שגם אם הוא יעיל אין לנו רשות לנקוט בו?
לדעתי ברור שאם חסימת כבישים היא צעד יעיל למניעת העוול הנורא שבתוכנית הגירוש, אז יש להשתמש בו. אי אפשר להשתתק מעשייה רק בגלל חששות. גם למאבק השקט יש ערך, אבל לצערנו הוא לא מספיק מול הדורסנות של שרון.
את כינית את חסימת הכבישים "צעד ברברי". אולי את לא יודעת, אבל זהו צעד מקובל במדינה דמוקרטית, והוא נעשה לא מזמן על ידי הסטודנטים וגופים נוספים. צעדים חריפים הרבה יותר, כמו השבתת המשק כולו לשבועות בשביל כמה אחוזים במשכורת – נעשו [ולא גרמו לשום שנאה בעם]. להיפך, התקשורת התייחסה אליהם בהבנה ואפילו בסימפטיה. מדוע אנחנו תמיד צריכים לפחד מלעשות מעשים שכל ציבור אחר היה עושה מזמן? [מדוע אנחנו חושבים שצעדים מקובלים ושכבר נעשו פעמים רבות – הם "אלימות ברברית" כשהם נעשים על ידינו?] לא חסימת הכבישים גורמת לשנאה, האוירה העכורה בעם נובעת מתוכנית הגירוש, ואם תוכנית זו תצא לפועל חלילה, האוירה העכורה הזו תגבר מאוד.

[אני רוצה לספר לך] שחבר שלי היה במילואים, וסיפר שכל מי שהיה איתו והיה בעד תוכניתו של שרון – לא ראה כל בעיה בלגיטימיות של חסימת הכבישים. רק אנחנו מכניסים לעצמנו דמיונות לראש, בגלל כמה נהגים שממילא אינם מסמפטים אותנו. לעומתם יש הרבה נהגים שצופרים לאות הזדהות, ושמקבלים עידוד ותקווה כתוצאה מהפעולות האלה.

אי אפשר לדבר רק על אהבה ואהבה ולהניח לעוולות נוראיות להיעשות. אנחנו מאוד מאוד אוהבים כל יהודי מישראל, אבל מאוד מאוד לא אוהבים את הלכלוך החיצוני שלפעמים עוטף את הנשמה הפנימית, ובלכלוך הזה אנחנו נלחמים. אם חסימת כבישים היא הצעד הנכון למניעת ביצוע התוכנית, יש לעשות אותו, כי אנחנו ב"ה אזרחים שווי זכויות במדינה שלנו, ואנחנו לא צריכים כל הזמן לפחד לעמוד על שלנו. בבחירות האחרונות הוכח שהעם ברובו הגדול מתנגד לעקירת ישובים, ושטח ער רק מעיר אותו מתרדמתו, כשהוא רואה כל כך הרבה אנשים שמוכנים להקריב מעצמם למען סיכול התוכנית הוא מתחיל לחשוב יותר עד כמה התוכנית הזו מטורפת, וב"ה בשבועות האחרונים אנו רואים תוצאות ברורות.
אני רוצה להוסיף שהצעד של חסימת הכבישים נעשה רק בגלל חוסר הלגיטימיות המוסרית שבתוכנית הגירוש. אם היו כאן חילוקי דעות רגילים, זה היה משהו אחר. אבל התוכנית הזו מלווה מתחילתה בכל כך הרבה דורסנות, מכל הכיוונים, ובזלזול חמור בציבור עצום של אזרחים נאמנים, שמחליטים לגרש אותו מהבית רק בשביל "שיפור המצב המדיני" ו "לפרוס את כוחותינו באופן יעיל יותר, עד שיבשילו התנאים ברשות הפלסטינית ליישום מלא של מפת הדרכים", כלשונו של שרון במכתבו לבוש. [כשחלק אחד בעם דורך ויורק על חלק אחר, אי אפשר להסתפק במחאה סטרילית שלא תמנע את העוול].
בכלל יש לדעת, כי אהבה ואכפתיות אינן סותרות העמדת דברים על מקומם והבהרתם בצורה תקיפה במקרה הצורך. בדיוק כמו ביחסים בין אישיים, כאשר צד אחד איננו מסוגל להעמיד דברים על מקומם ולעמוד על זכותו ליחס הולם, יש בכך דרך גרועה ביותר לבניית חיים משותפים תקינים, כי החנקת הכאב רק תתסיס אותו מתחת לפני השטח, עד שהוא יתפרץ בקול רעש גדול עוד יותר.

ומה אשמים הנהגים? שתי תשובות בדבר: ראשית, למניעת עוול חמור מאוד של הריסת חיי אלפי אנשים (והרבה יותר מזה), מותר לגרום לאנשים לחכות שעתיים בפקק, במיוחד שכמו שכתבתי למעלה זו הסכמה חברתית שצעד זה הינו מקובל והוא כבר נעשה כמה וכמה פעמים. שנית, כל אזרחי המדינה אחראים למעשיה, ואם יש כאלו שאינם מבינים את החומרה שבתוכנית הגירוש, זה לא פוטר אותם מאחריות.
אני רוצה להוסיף שהרב מרדכי אליהו שליט"א קרא לחוסמי הכבישים לעשות זאת רק אם יש נתיב חלופי לאמבולנסים וכו´, כדי לא לפגוע בחיי אדם. לדעת רבנים אחרים, החשש לסיכון חיי אדם הוא רחוק מאוד, ואין להתחשב בו כשמדובר בפעולה שיכולה להציל את עם ישראל כולו מאובדן דרך מוחלט. אין צורך לומר שבשאלה כזו איני מתיימר להתערב.
כל טוב
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il