די כבר לדבר על גוש קטיף

שלום רב לשואלת.
אני מבין את ההרגשה שלך. באמת הנושא הזה מאוד מעיק על המצב רוח שלנו, והעיסוק בו רב עד שהוא נהיה הנושא המרכזי בשיחות שלנו בינינו בתוך עצמינו וכן בתקשורת.
אני חושב שהגישה שלך באה ממקום מאוד בריא. כשיש בעיה, אדם אופטימי לא דש בה בלי סוף אלא רוצה לשמור של שגרה וחיים נורמלים.
מצד שני, אני חושב שאפשר גם להבין את החברות שלך. הדבר דומה לזוג הורים שבנם חלה בסרטן קשה. הרופאים נתנו לו חמישים אחוזים לחיות וציוו לעשות לו טיפולים מרובים העולים כסף רב ותוך שנה יעשו לו בדיקה נוספת לראות איך הוא מרגיש. כל אחד שידבר עם ההורים הללו יגיע תוך מספר דקות לשיחה על בנם. הם ינסו כל העת להשיג תקציבים כדי לרפא אותו וסדר היום שלהם יהיה טלפונים מאומצים כדי לנסות ולהשיג את טובי המומחים בעולם למחלה של בנם וכד'.
הבן שלנו, של כל עם ישראל חולה עכשיו. ארץ ישראל היא בבת עינינו והיא הנחלה שלנו שה' הבטיח לנו. לא רק ארץ ישראל אלא גם שמו הגדול של ה' מונח על כף המאזניים. הרי יהיה חילול ה' גדול אם ההתנתקות תצא לפועל. לכן אנו עושים את מירב ההשתדלות שאפשר לעשות כדי להציל את המצב ומטבע הדברים מרבים בדיבור ועיסוק בנושא הכל כך קריטי הזה.
ככל שתפנימי עד כמה הנושא הוא מרכזי וחשוב כך תגלי הבנה כלפי העוסקים בעניין שלגביהם אין דבר כזה 'לעסוק בזה יותר מדאי'. זה גם שפל מוסרי מדרגה ראשונה תהליך קבלת ההחלטות ושלא הקשיבו לאזהרות גורמי הביטחון ואנחנו גם מנסים למנוע עוד שפיכות דמים כמו שהייתה אחרי אוסלו, ולא רוצים שיפלו קסאמים על יושבי שדרות והסביבה, לכן יש חשיבות רבה לעיסוק ולהרתמות של כל אחד מאיתנו למשימה הלאומית הזאת.
אני מקווה שקצת עזרתי.
ליעד.