שאלה
לרב שלום,
רציתי בבקשה לשאול שאלה עקרונית בקשר לדיני ספירת העומר, וזה בגלל שכל דיני האבלות האלו כדוגמת לא לשמוע מוזיקה ולא להתגלח מוציאים אותי מרמת איזון...
לא ניתן להתעלם מן העובדה שבעבר, כאשר חז"ל קבעו דיני אבלות אלו, המציאות היתה שונה בתכלית! אנשים ברובם כלל לא היו מתגלחים, ואולי היו עושים זאת לעיתים רחוקות לקראת אירועים מיוחדים. כנ"ל לגבי מוזיקה. לא היה לכל אחד mp3 בסלולרי שבכל רגע פנוי הוא יושב עם אזניות. מוזיקה זה היה אירוע מיוחד למשל בחתונה, מסיבה וכו' - ששם היתה תזמורת שלמה.
מה שאני בעצם בה לומר הוא שכאשר חז"ל קבעו את דיני אבלות אלו הם קבעו רמה מסויימת ורף מסוים שהיה נראה להם כיצד אנשים צריכים להתנהג בימים קשים אלו, אבל ברור מכל וכל שלגבינו היום דינים אלו שקבעו חז"ל חמורים וקשים פי כמה וכמה מאשר הם התכוונו ומאשר הם קבעו בעבר!
במציאות של היום בה אדם מתגלח יום יום, שומע מוזיקה בכל רגע נתון... מאוד הגיוני שאם זו היתה המציאות בזמן חז"ל היו קובעים דיני אבלות אחרים, נמוכים יותר, או בזמן או בחומרות או בדברים שונים לגמרי, כי כמו שהם יכלו לעמוד בדינים אלו בעבר אנו צריכים באותה מידה (ולא יותר) להצליח לעמוד בדינים אלו כיום! וכיום, דינים אלו מחמירים עלינו מאוד.
אני בעצם רוצה לשאול, מעשית:
1. אם הזקן והמראה הפראי מסב לי צער רב, אני יכול לפחות ליישר אותו? לתקן אותו? לפחות להראות כמו בנאדם ולא כמו מחבל?
2. האם לא היה נכון שתהיה לנו סמכות הלכתית שתוכל לפתור בעיות כאלו, להסתכל לשורשה של כוונת חז"ל ולהתאים על פי זה את כלל ההדרכות לחיינו היום?
ואם כבוד הרב יסתייג בגלל הפלגנות שיש בקרב הרבנים, אז אולי כל רב באמת יפסוק לציבור שלו בלבד, כמו שכעת אני שואל את הרב.
תודה רבה ושבת שלום!
תשובה
שלום וברכה
ההנחה ביחס למה שהיה בעבר נכונה באופן חלקי מאוד.
אין שום סיבה להניח כי כל הדברים שכתבת נכונים. חלק מהם נכונים, וחלק לא.
א. בימי הספירה אנו אכן אמורים להיראות כאבלים. לא כמחבלים, אלא כאבלים, ועל כן אין מתגלחים ואין מסתפרים.
ב. אכן ראוי לבדוק כל נושא לגופו. אני מסכים, וכתבתי על כך פעמים רבות, כי בנושא האזנה למוזיקה (לא אירועי שמחה פומביים) מותרת, וכך צריך לבדוק כל נושא לגופו. אין צורך בסמכות הלכתית מרחיקת לכת, בשל העובדה שמדובר בשאלות פשוטות יחסית.
כל טוב