שאלה
שלום וברכה!
ברצוני לשאול שאלה עקרונית ואפילו מעשית מבחינתי.
אני מתגורר בבניין חדש בן 4 קומות עם 12 דיירים.
בדירה הותקנה מעלית על ידי הקבלן.
אני יודע כי על פי חוק, הדירה היא משותפת, ועל כן כל הוצאות הבניין הופכות משותפות.
עם זאת, חוק זה מזכיר לי במעט את דיני סדום כפי שמסופרים במדרשים, ועל כן מאוד קשה לי עם העניין הזה.
חשוב לי לציין כי העניין העקרוני יותר קשה לי מאשר התשלום המיותר.
לגופו של עניין. אני דייר בקומת הקרקע, כך שאין לי שימוש במעלית כלל- מדוע עליי להשתתף בהחזקה השותפת של מוצר שאינני צורך כלל?
למעלית יש עלויות רבות עוד לפני שהפעלנו אותה. 8800 ש"ח שנתיים על החברה, ועוד כ500 ש"ח על בדיקה חצי שנתית ועוד קו טלפון בעת חרום (כ-20 ש"ח חודשיים).
מאחר ואינני משתמש כלל במעלית מדוע, ערכית, מוסרית עליי לשלם סכום זה?
אני מבין כי לגבי הוצאות החשמל, יותר קשה לבדוק מי השתמש וכמה השתמש, אך אם ידוע שאינני משתמש כלל- מדוע עלי לשלם על מוצר שאינני צורך?
שאלה נוספת באותו עניין:
כאשר ישנה סתימה בביוב, הנורמה היא שכל דיירי הבניין משלמים.
עם זאת, בבניין שלנו שלושה ביובים, כאשר כל רביעיית דיירים (אחד מעל השני) משתמשים בביוב משותף. אם כך, מדוע ניתן לחייב דייר שהביוב שלו תקין, לשלם על סתימה בביוב של דיירים אחרים?
לשאלה זו ישנן השלכות רבות. לדוג': האם ניתן לחייב מורה לשלם תשלום לועד מורים אם הוא מצהיר כי אינו נהנה מהשירותים (שתיה חמה וכדו')?
אשמח לתשובה שתתן לי רוגע נפשי, ותאפשר לי לשלם בלב שלם ולא להרגיש שותף לחוקי סדום, או לחילופן, אם אלו באמת חוקי סדום, ארצה לפנות לח"כים על מנת לשנות את החוקים המקובלים.
בברכת התורה
יונתן
תשובה
שלום וברכה
השאלה כיצד לחלק את ההוצאות בבניין משותף לא נעשית במדינת ישראל בגלל חוקי סדום.
היא נעשית בשל העובדה שאף שאתה צודק ואתה נהנה לא נהנה מהמעלית – סביר להניח כי הדייר בקומה הראשונה כן נהנה מדברים אחרים שהקומות העליונות לא נהנות ממנה. בשל העובדה שלא ניתן לחשב במדויק שכר דירה בקומה ראשונה כנגד הפסדה – התקבל על ידי הקהל העיקרון כי כולם ישלמו בשווה.
אני לא חושב שזו מידת סדום, ואני חושב כי כל פיתרון אחר יהיה גרוע יותר.
הדבר נכון גם לגבי הוצאת של ביוב וכדו'. כאשר חיים ביחד צריך ליצור כללים שלא רק יהיו צודקים במאה אחוזים אלא גם יהיו פרקטיים, שכן צדק שאינו פראקטי אינו מוביל לשום דבר טוב, אלא לסכסוכים מתמידים ולהתדיינות בלתי פוסקת על הדרך הצודקת יותר לחלק את ההוצאות, על השימוש בזה והשימוש בזה וכדו'. על כן, הקביעה כי כעיקרון כולם משלמים בשווה – הגיונית
וזה נכון גם לגבי מורים וכדו'.
שהלוא לפי דבריך, מי שאין לו ילדים במערכת החינוך צריך לשלם פחות מס הכנסה כי הוא לא נהנה מזה, ומי שיש לו אופניים צריך לשלם יותר על מסלול אופניים וכדו', וכך אין לדבר סוף.
כמובן שזה יהיה נכון עד גבול מסוים, ויש דברים שבהם מדובר בעוול נורא, אולם איני חושב שזה המקרה בו אתה דן.
האם זה נראה לך ?
כל טוב, ויישר כוח על העלאת השאלה