שאלה
כבוד הרבה שלום.
לפני חודש בדיוק... אמי.. היקרה לי מכל שהייתי קשור אלייה ביותר נפתרה ממחלה קשה.
היא היתה הדמות שהייתה הכי קרובה אליי...
בחיי הפרטיים אני אדם מאוד תקשורתי וחברותי...
אבל כשרע לי הייתי יותר מכל הייתי עם אמא ועם המוסיקה שלי...(אני בן 16 ולומד פסנתר קלאסי וכותב שירים ומתכונן לבגרות בנגינה קלאסית).
עכשיו נשאר לי רק הפסנתר והמוסיקה.
אני יודע שבגלל שאני הבן שלה יש בעייה חממורה שאשמע מוסיקה (באשר לנגינה בפסנתר אמר לי הרב כי באפשרותי לנגן למען הלמידה באופן היבש והתמציתי ביותר!)
הבעיה היא.. שזה לא מספיק.. אני מרגיש עצב עצום שאיש לא יוכל להבין! אני חולם אותה בלילות סיוטים איומים! בשבעה אפילו הייתי שומע אות בוכה בתפילת שחרית... ואני יודע..
שרק המוסיקה תעזור לי להשתקם... וניתוק מוחלט משמיעת אין בא בחשבון איני מעונין בשמיעת מחולות ושמחות! רק שירים שאהבנו שנינו שירי ישראל הישנים.. וכאן אני נקרא כבוד הרב!
אני נקרע! בין ההתחזקות שלי לעילוי נשמת אימי בעולם הבא!
לבין חובתי שלי להתמודד בעולם הזה!
כבודו, אני אובד עצות ואולי ההתחזקות הזו גדולה עלי...
אשתדל לקבל את אשר תאמר לי ומקווה לטוב
תודה מראש
ויום טוב.
תשובה
שלום וטוב.
בנסיבות שאתה מתאר - כאשר אתה חווה סיוטי לילה, וקשיים נפשיים עזים כל כך, ואתה בטוח שהמוזיקה תעזור לך - אני סבור שמותר לך לשמוע מעט מוזיקה שקטה, באוזניות ובאופן פרטי. עשה זאת במינון מועט, ומתוך מגמה להפסיק ברגע שתוכל (בסוף שנת האבלות, כמובן, תוכל לחזור לשמוע מוזיקה כרצונך).
אולי אם תוכל טוב שתקבל עליך במקביל גם ללמוד בקביעות מעט תורה או לומר תהילים לעילוי נשמת אמך.
אני מבין ומזדהה עם יגונך הכבד, ויהי רצון שהקב"ה, אבי יתומים, ינחמכם מאבלכם.
כתוב לי שוב בכל עניין שתזדקק לעזרה.