דיני אבלות

בס"ד

שלום וברכת ד'

א. אם ההלוייה הייתה אחר צאת הכוכבים (כ 20 דקות אחר שהקיעה, אם תוכלי לכתוב מדויק את תאריך המקרה וכן באיזה שעה סתמו את הגולל) הרי שהכל מתחיל מיום הקבורה שהוא למחרת הפטירה. לעניין שבעה ושלושים וכן לעניין אבלות י"ב חודש, אולם האזכרה הקבועה תהיה בתאריך הפטירה.
לעניין הנחת הנפטר תלוי בכל מקום ומנהגו, על כן צריך לשאול את החברא קדישא באותו המקום מה המנהג שלהם, ברור שהמנהג הפשוט הוא על הגב ופניו לשמים, אולם מסופר בירושלמי שהניחו את ר' ירמיה על הצד, ובשעת הדחק יש לפעמים שמשנים מעט, על פי מנהגי החברא קדישא במקום.

התורה היא קודש קדשים, אין דמיון לה ואין זולתה, וזאת התורה לא תהא מוחלפת, התורה היא התגלות רצון הקב"ה בעולם. המדינה היא יצירת אדם הנתונה בבחירה חופשית של ההנהגה, ברצונה עושה את רצון בורא עולם באמונה וביושר וברצונה חלילה היא יכולה להיות שלטון רשע. אין כל מקום לדיון ולהשוואה בין נאמנות לתורה לנאמנות למדינה. ועל כן הכותב "בישיבות הציונות הדתית משולבים בין נאמנות למדינה עם נאמנות לתורה". יש במשפט זה שיתוף של תורה אלוקית עם יצירה אנושית, ולא עוד להקדים את הנאמנות למדינה לנאמנות לתורה.
המדינה הישראלית היא חלק מתהליך הגאולה האלוקי, להביא את ישראל לארצו ונחלתו ולבנות לו כסא דוד, אבל היא יכולה להתחלף ולהשתנות, וכפי שהרב קוק זצ"ל כתב שעתידה להיות מרידה רוחנית במלכות הנוכחית. אנו שמחים ואוהבים את המדינה על כך שהיא משמשת כחלק מהתהליך האלוקי אבל אנו מבקרים ומוחים כנגד כל גילוי של כפירה בתורתינו הקדושה, ובייחוד אם היא מגיעה ממערכת השלטון המרכזי. כפי שהרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל מחה כנגד מערכת המשפט והחנוך הקלוקלים שאותם חייבים לתקן, במדינת ישראל האמיתית.
מחאה כנגד חלול ד' איננה עומדת בסתירה ליחס החיובי שאנו מגלים כלפי המדינה, אנו שמחים ללכת לצבא הקודש, להשתתף במיסי הצבור ובכל המטלות שהן חלק ממהות המדינה. אבל אנו מוחים כנגד כל עוולה ורשעות. יש חובה להפגין כנגד ממשלה שמכירה בגויים כיהודים (מיהו יהודי), שעושקת עניים, שעוקרת ישובים, ועוד פעולות הנעשות חלילה כנגד התורה. אמנם פרו' י. ליבוביץ רצה להשוות את המדינה לעבודת המקדש, ועל ידי זה להתיר את כל איסורי התורה, אולם רבני הציונות הדתית לא הטו אוזן לדבריו, ותקפו עמדה זו, והאריכו להוכיח שהמדינה צריכה לעמוד תחת חוקי התורה. ועל כן אם המדינה רוצה לכפות את עוצמתה על התורה ומעביריה מדור דור, ברור שיש לעמוד ולהתנגד בכל אופן אפשרי. אין כאן ויכוח האם הרב ליאור שליט"א שילם מיסי עיריה או עבר חלילה עבירת תנועה או עבירה מנהלתית אלא הדיון הוא האם רב גדול בישראל מותר לו להביע דעה הלכתית שאיננה מוצאת חן בעיני אנשים מסוימים בשלטון, ועל כך היא המחאה. אמנם לעניין הסגנון יש לכל גדול בישראל את סגנונו, זוכרים אנו את ראש ממשלת ישראל המדבר על "נערי האוצר", וביטויים כאלו השגורים בפי כל, ואין מי שיאמר שיש כאן התרסה כנגד מדינת ישראל. אלא שבכל שלטון יש גם תפוחים רקובים, לדעת ראש הממשלה הם באוצר, לדעתנו ולצערנו רבים מהם נמצאים במערכת המשפט. על כן חובת המחאה היא נמרצת ואמיתית, וב"ה שרוב גדולי תורתנו הקדושה מבינים את היחס הנכון והאמיתי שבין תורה ומדינה.

בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון