דין רודף

ב"ה


ברכה ושלום.



1) אסור להרוג שום אדם יהודי או גוי.וגם לא את עצמך.
אם מדובר שהאדם רוצה להרוג אותך אז "הבא להורגך השכם להורגו".

במציאות של מלחמה יש כללים אחרים שהם כללי מלחמה.

2 3 ) נושא זה הוא נושא רחב.
אני מצטט לך את דברי השולחן ערוך חושן משפט סימן תכה

הרודף את חבירו להרגו, והזהירוהו, והרי הוא רודף אחריו, אפילו היה הרודף קטן, הרי כל ישראל מצווים להצילו באבר מאברי הרודף, ואם אינם יכולים לכוין ולא להצילו אלא א"כ יהרגו לרודף, הרי אלו הורגים אותו אף על פי שעדיין לא הרג. הגה: הבא במחתרת לגנוב גם כן דינו כרודף. ואם ידוע שלא בא רק על עסק ממון, ואף אם יעמוד בעל הממון נגדו לא יהרגהו, אסור להרגו. ועיין בדברי הטור בסימן זה. מי שמסכן רבים, כגון שעוסק בזיופים במקום שהמלכיות מקפידות, דינו כרודף ומותר למסרו למלכות (נימוקי מהר"מ מריזבורג), כמו שנתבאר לעיל סימן שפ"ח סי"ב.

סעיף ב
לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד, מותר לחתוך העובר במעיה, בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להרגה. ואם הוציא ראשו, אין נוגעים בו, שאין דוחים נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם.

סעיף ג
וכן הרודף אחר הזכר או אחר אחת מכל העריות (לאנסה), חוץ מהבהמה, מצילין אותו אפילו בנפש הרודף. ואם רדף אחר ערוה ותפס ושכב עמה, כיון שהערה בה, אף על פי שלא גמר ביאתו, אין ממיתין אותו עד עמדו בדין.

סעיף ד
רדף אחר ערוה, ואחרים היו רודפים אחריו להצילה, ואמרה להם: הניחוהו כדי שלא יהרגני, אין שומעין לה אלא מבהילין אותו ומונעין אותו ע"י הכאת אבריו, ואם אינם יכולים באבריו אפילו בנפשו. הגה: הבא על העובדת כוכבים בפרהסיא לעיני עשרה ישראלים, קנאין פוגעים בו ומותרין להרגו. ודוקא בשעת מעשה, אבל אם פירש אסור להורגו, ודווקא שהתרו בו ולא פירש. ודווקא שבא הקנאי להורגו מעצמו, אבל אם שאל לבית דין אין מורין לו כך.


דינים אלו הם ללמוד ההלכה ולא למעשה .אין לפסוק הלכהתתבנושאים אלו ללא פסיקה והתייעצות עם פוסקי הדור.
להרחבה בנושא זה עיין בתלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף עב והלאה וברמב"ם הלכות רוצח פרק א.
עיין גם בשו"ת יביע אומר חלק ד חו"מ סימן ה.






בברכה,



עוזיאל