שאל את הרב

דיבור עם בנים ומחלוקות (על התמודדות עם חסרונות במציאות)

חדשות כיפה חברים מקשיבים 15/08/11 17:06 טו באב התשעא

שאלה

שלום!

אני ממש משתדלת לא לדבר עם בנים סתם (רק לצורך). לפעמים בנים שאני בערך מכירה (מהסניף או ארגונים אחרים) מתחילים לדבר איתי סתם, ואני לא רוצה להעליב וזה, אז אני עונה וזה, ולפעמים זה מגיע למצב של קלות ראש.. ואני מרגישה שזה לא בסדר!

רציתי לשאול אם יש לכם איזה עצה מה לעשות.. אני אמורה להגיד: "תקשיב, אני לא מדברת עם בנים..?" או לנסות להתחמק באלגנטיות? (מה שלא תמיד אפשר לעשות..)

מה אני יכולה לעשות כדי להימנע מזה??

ועוד משהו, שממש מפריע לי. אני מתחילה לשים לב יותר ויותר לרבנים שמחרימים אחד את השני, אומרים שרב מסויים הוא לא רב, אומרים כל מיני דברים רעים על רבנים אחרים , או שהם חטאו והחטיאו וכו..

וממש קשה לי עם זה! הם אמורים להיות הרבנים שמתווים לנו את הדרך וללכת לגמרי לפי התורה!

אם אחד מהם צודק, אז הרב השני באמת חטא?!

מצד שני אם הוא לא צודק אז הוא משקר ומוציא שם רע?!

אבל הוא רב גדול!

איך זה יכול להיות בכלל?

(ברור שאף אחד לא מושלם וכולם חוטאים, אבל יש הבדל בין לחטוא ולעשות תשובה מיד לבין לחטוא ולהחטיא את הציבור, או לחילופין להוציא שם רע ברבים, כי אלה דברים שעושים במודע במזיד)

בקיצור, אשמח אם תעזרו לי להבין יותר טוב, כי כמו שאמרתי- ממש קשה לי עם העניין..

תודה רבה ויום טוב!!

תשובה

שלום לך יקרה,
דבר ראשון- סליחה על העיכוב בתשובה. מקווה שהיא עדיין תהיה לך רלוונטית.

שאלת שתי שאלות חשובות ולמרות שהן שונות וכל אחת על נושא אחר לגמרי, אני רוצה בע"ה להתייחס אליהן כמקשה אחת.
אני שומעת מהשאלות שלך שאת נמצאת היום במצב של התקדמות רוחנית, של שאיפות גבוהות ורצון עמוק להמשיך ולהתקדם.
ובלי להתחיל להיכנס לזה- רק על עצם הרצון מגיע לך חיזוק גדול.
כל רצון להתקדמות, גם אם קשה ליישם אותו במציאות, עושה נחת רוח גדולה לקב"ה.
ולא רק זה- הוא מעלה אותך לרמה נפשית ואישיותית הרבה יותר עדינה ורוחנית.

ועכשיו לנושאים שמטרידים אותך.
אני מרגישה מהשאלות שלך שעומדת מאחוריהן בחורה איכותית, עם שאיפות גבוהות ורצון גדול לתקן ולהתקדם.
אבל יש בעיה קטנה..
המציאות.
שאיפות גבוהות וראיה עמוקה של איך המציאות צריכה להראות הן דבר נפלא.
אבל ברגע שהן נפגשות עם המציאות אנושית שלנו פתאום שומעים ´בום!´.
נפלו השאיפות, נפלה תפיסת העולם האידיאלית, לתוך מקום שלא ממש מאפשר להן להתקיים..

אני כל כך רוצה לשמור על עצמי ולדבר פחות עם בנים, אבל איך עושים את זה?!
מתעלמים? לא עונים כשמישהו מדבר אלי? זה יכול להעליב אותו.
מפסיקים לבוא למפגשים חברתיים? איך אפשר, מה אני כל היום אשב בבית?!
והרבנים- איך זה יכול להיות שרב שאמור להיות דמות הכי אמיתית בעולם, שהכי הולכת לפי הצדק הטהור, מכפיש רב אחר?!
ואיך אני, בתור מי שרוצה ללכת אחרי רבנים ולשמוע לקולם, אמורה להתייחס לכל אותן התנהגויות שנראות לי בכלל לא מוסריות ו´רבניות´?!

שמתי בפה שלך את התהיות האלה כי אני מתארת לעצמי שאת מתעסקת בהן, אם לא בתהיות דומות.
ואת צודקת. לגמרי.
אלו תהיות לא פשוטות שמציבות מולנו מראה לא כל כך אידיאלית.

אבל זה בדיוק העניין.
הקב"ה ברא את העולם הזה [בכוונה] לא מושלם.
הוא רצה שנפעל בו, שנתקן אותו, שנהיה שותפים יחד איתו לבריאה.
לבריאת עולם מתוקן, אידיאלי.
הוא יצר אותנו, בני האדם, נשמה בתוך גוף.
ואני לא פעם שואלת את עצמי- איזה מין רעיון מטורף זה לחבר שני דברים כל כך מנוגדים אחד לשני?!
הגוף מושך לצד החומרי, האגואיסטי, הנהנתני.
והנשמה- לרוחני, למופשט, לאידיאלי.
פלא שהעולם הזה מתוסבך מפה ועד הודעה חדשה?!

ומהנקודה הזו מגיעות כל ההתלבטויות, כל הספקות וכל הקושי ליישם בפועל את מה שאנחנו מאמינים בו.
וזה מצוין.
כי הקב"ה לא רוצה נשמות מרחפות, בלי יצר הרע ובלי בחירה.
הוא רוצה בני אדם שישתמשו בנשמה ככוח מוביל לתקן את הגוף ואת העולם כולו.
לא שיבטלו את הגוף והעולם החומרי, אלא שירוממו אותו לדרגה יותר גבוהה.

ומפה אני מגיעה לשאלות שלך.
הרצון להתקדם ברמה הצניעותית הוא מבורך.
אבל כמו שאת מתארת, היישום שלו הוא לא תמיד פשוט.
עומדים לך מול העיניים עוד שיקולים לדיבור עם בנים- את לא רוצה לפגוע ואת גם לא רוצה להשאר מחוץ לחברה, נכון?
את רוצה להיות במקום מאוזן, וכמו שהגדרת יפה- לדבר רק לצורך.
אבל מה זה צורך?
לענות לאחד החבר´ה מהסניף ששאל מה שלומי בצורה נעימה זה צורך או לא?
להתחמק מבנים בסביבתי זה מעליב או חלק מההתקדמות שלי?
אלו שאלות שחשוב שתשאלי את עצמך.

אבל הדבר הכי חשוב לדעתי הוא שתזכרי כל הזמן שאת רוצה להתקדם.
ותזכירי לעצמך שהתקדמות זה דבר איטי וממושך.
רוב הבנות לא מסוגלות להתנתק בבת-אחת מדיבור עם בנים.
ואני גם לא מאמינה שזה נכון.

מהשאלה שלך אני שמועת בחורה שמודעת לעצמה ויכולה להיות כנה ולבדוק כל מקרה לגופו.
להרגיש מתי דיבור הוא ´לצורך´ ומה הרגע שבו הוא כבר מתחיל להיסחף וכדאי לעצור אותו.
מה שחשוב הוא שתרגישי את עצמך ותשימי לב מתי את עוברת מבחינתך את הגבול וכדאי לעצור את עצמך לפני כדי שלא תגיעי לקלות ראש.
לדוגמא- יש זמנים ומקומות שהם ´מועדים לפורענות´.
לילה למשל, או אם שניכם נשארתם לבד בסניף והוא מבקש שתעזרי לו בהכנת הפעולה למחר..
תפעילי את החושים הבריאים והטהורים שלך ותרגישי מתי זה שייך ומתי לא.
וברגע שזה לא שייך, את יכולה גם להגיד בעדינות: "זה לא שייך" או "לא מתאים לי עכשיו".
תאמיני לקולות שבאים מתוכך ותקשיבי להם.
גם בתחושה אם זה יעליב או לא וגם בתחושה אם המצב עלול להיגרר למקומות שאת לא רוצה.

ולגבי הרבנים-
את שואלת שאלה קשה שגם לי אין תשובה עליה.
מאד קשה להכיל מצד אחד ´אמונת חכמים´ והליכה תמימה אחרי דברי רבנים,
ומצד שני- להבין שהם בני אדם, ולכל אדם יש את החולשות שלו ואת החסרונות שלו.
רבנים הם לא מלאכים ולפעמים גם הם טועים.
מי מביניהם טועה ומי צודק? זה אני לא יודעת.
ואולי זו לא שאלה שאנחנו צריכים להיכנס אליה בכלל.
הדרישה ממנו היא- ´עשה לך רב´.
והכוונה היא רב אחד ולא המון.
יש שבעים פנים לתורה וכל רב חושב אחרת בסוגיות שונות.
את מבחינתך- צריכה למצוא לך רב שאיתו את הולכת.
שאת מרגישה שמתאים לדרך שלך ולתפיסת העולם שלך ואת סומכת עליו.
וזהו.
ולזכור שהעולם לא מושלם ועד שלא יבואו ימות המשיח נמשיך לראות פה מריבות, חסרונות וחולשות של בני האדם- גם אם הם רבנים..
מה שכן, את בהחלט יכולה להתפלל על עמ"י שיפסיקו המריבות האלה ולא יהיה כזה חילול ה´.

יקרה,
שתהיה ברכה גדולה בהתקדמות שלך ובבירורים האמוניים שלך.
שתזכי שה´ יכוון אותך לדרך הנכונה ויעזור לך בכל התלבטות ושאלה.
ואת מוזמנת בשמחה להמשיך ולכתוב לי למייל.
שנה טובה, שמחה ומבורכת,
נעה.
Noale@shoresh.org.il

כתבות נוספות