שאלה
שלום כבוד הרב, ברצוני לשאול על מצבים גבוליים שיש במקום לימודיי. הבנות הדתיות לא יוצאות עם בנים דתיים בכלל, משום שרואות בכך סיכון הלכתי בנושא צניעות. ואילו, מצד שני, הם מרגישות פתוחות לדבר עם בנים דתיים בנושאי לימודים, גם כאשר ישנה אפשרות לא לדבר דווקא איתם.
והלא כבר נאמר ש"אין אפוטרופוס לעריות". אז כיצד ניתן להצדיק אותן? אולי בגלל שהן חושבות שלדיבורים על לימודים אין השפעה בנושא צניעות? רציתי לשאול האם אין כאן בעייה מסויימת בגישה זו.
יש לכם אינסטגרם? בואו להתעדכן בחדשות גם שם
תשובה
לא נראה לי שצריך לחפש דווקא להצדיק אותן.
באופן כללי ישנה בעייה של עירוב בין בנים לבנות, הבעייה היא לא רק במובן הפשטני של צניעות, אלא גם ובעיקר במישור של בניית הקשר הזוגי שבין איש לאשתו.
התורה מדריכה אותנו שקשר בין איש ואשה צריך להיות אישי ופרטי של בני הזוג, ושלא צריך להיות לבני הזוג קשר עם נשים או גברים אחרים.
כל המציאות של עירוב בחברה, יוצרת ערבוב רוחני, וקושי בבניית זוגיות עמוקה ויציבה.
יחד עם זאת, צורך אובססיבי להתרחק מבני המין השני גם הוא איננו בריא. עלינו ליצור חברה שבה באופן טבעי אין קשר שגרתי בין בנים לבנות, והריחוק הוא טבעי ואינו נובע מדחיפה חיצונית.
כל טוב!