שאלה
[דבר תורה קצר לפרשת וישלח]
(מתוך דבר התורה של - אראל הנדלר).
לרפואת – רוזה בת מזל.
יותר מכל שלושת האבות – אנו הכי דומים ליעקב.
אולי בגלל שגם לנו יש [דואליות] גשמית ורוחנית.
גם לנו ישנה יכולת, מצד אחד, לרצות ולכבוש את כל העולם – ומצד שני: חשש ומורא.
גם לנו יש רצון לברוח מהתמודדות עם בעיות – ומצד שני: לעיתים הבזקים של אומץ מרקיע שחקים.
גם אנו רוצים שלום שקט ושלווה – אולם מכינים תכניות מגרה לקראת מלחמה.
גם אנו רוצים לפעול באור יום – ולעיתים מוצאים את עצמנו פועלים בחשכה גמורה.
ויותר מהכול:
גם אנו רוצים להתמודד עם הפחד של עצמנו, ולצאת למסע ל[הכרות עצמית] – ולעיתים חוששים מהתוצאה...
אז הנה יעקוב = ישראל שינה את שמו, ולא סתם.
הוא זה שנתן לעצמו את המדליה, על היכולת להתמודד עם החשש והמורא הגדול – וגם אנחנו!
אבל לאחר ההצלחה המסחררת, אל לנו לשכוח את החסדים הגדולים שעשה לנו היושב במרומים.
הרי גם יעקב ידע להגיד: "קטונתי מכול החסדים...".
מעלה גדולה היא להסתכל על [כל] הצלחה ולהגיד:
"לה' הארץ ומלואה".
ונחשוב לרגע - באיזה צד אנו נמצאים עכשיו?
שבת שלום!
חברים מקשיבים