שאלה
שלום,סליחה מראש אם השאלה תהיה קצת ארוכה. אני בת 20 וכשהייתי בת 11-12 נהגתי לגנוב דברים,גם מחנויות וגם מאנשים,אני משערת שזה קרה ממצוקה משפחתית מסוימת שעברתי באותה תקופה בדיוק (הורים התגרשו).אני לא ממש זוכרת את כל האנשים..היום אני בחורה מאוד ערכית ומשתדלת לעבוד את ה' בצורה הכי טובה שיש!!אך הענין הזה לא נותן לי מנוח כבר כמה שנים,זה ממש מעציב אותי,אני לא מפסיקה להצטער על שעשיתי את זה,אני פשוט רוצה לשכוח את התקופה הזאת מרוב ייאוש... ומאוד מפחדת שזה דבר שלא נסלח...מה אומר בבית דין של מעלה ואיך אפ-שר לחיות בידיעה כזו פה בעולם הזה?? איך אוכל לכפר על זה? ומה עליי לעשות? אני ממש במצוקה וזה מעציב אותי ברמה היומיומית... תודה רבה.
תשובה
מה שגנבת לפני שהיית בת מצווה את כלל לא צריכה להחזיר מעיקר הדין.
ממי שאת זוכרת שגנבת אחרי גיל 12 תחזירי סכום כסף לפי מה שאת זוכרת שגנבת. ולפנים משורות הדין, וכדי שתוכלי להתנתק מזכרונות העבר ראוי שתחזירי גם ממי שגנבת לפני גיל 12.
את כמובן יכולה לספר על המצוקה בו היית נתונה, ואני בטוח שכולם יסלחו לך גם אם לא תדעי בדיוק לומר כמה נגנב מהם.
במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים!!