גישת היהדות בנושאי צניעות

שאלה

בס"ד.

כבוד הרב שלום,

למרות רצוני העז להתקרב אל היהדות (אחרי שהוקסמתי מצדדים רבים שלה), אחד הנושאים שמעכבים זאת היא השקפתה

של התורה בנושא מיניות האדם.

מצאתי לדוגמא במקורות שחכמים חילקו את המצוות לשכליות ושמעיות (כלומר, מצוות עם טעם גלוי וכאלו שאין להן טעם גלוי).

את המצוות השכליות כל אדם מבין בשכלו הישר, וברור לו שאם יעבור עליהם הרי הוא עושה עוול של ממש (כמו רצח, גניבה,

הונאה וכו').

באשר למצוות השמעיות, נראה לי שכאשר מתברר לאדם שהתורה היא בעצם דבר האלוקים אל האדם, וכי חי הוא בחסדי

הא-ל, יקבל באהבה מצוות כאלו כמו: שבת, תפילין, ברית מילה, כשרות המזון, שעטנז וכו'. למרות שהטעם סמוי מעיננו – אין

בהן דרישה שהיא מעבר לכוחו של האדם, ומתוך אהבה לה' יתברך שהשפיע עליו ברוב חסדו כל כך הרבה טוב ("מה גדלו

מעשיך ה' – מאוד עמקו מחשבותיך") – יעשה זאת בשמחה ובטוב לבב.

אולם, אחד הנושאים הבעייתים, שכפי שציינתי, מעכבים את התקרבותי אל היהדות היא גישת היהדות אל נושא המיניות. כל

אדם בריא בהגיעו לגיל בגרות (בערך בגיל 12-14) מגיע במקביל גם לבגרות מינית שמתפתחת בשנים אלו ומגיעה לסיומה

בערך בגיל 17-18, מתוך כך, חפץ הוא להגיע לסיפוקו המיני, ההירהורים שעולים בליבו אינם בגלל רשעותו ורוע ליבו – אלא

פשוט מפני שכך טבעו של האדם – כך הוא נוצר. ואולם גם בתחום זה יבין כל אדם בריא בנפשו כי חייב הוא "לעדן" את יצריו

המיניים ולהימנע ממימושם בתנאים מסויימים (כך לדוגמא, כל אדם בריא מבין שאונס הינו מעשה נפשע ופסול בתכלית, וכן

קיום יחסים עם קטינים (מה שמוגדר כ"פדופיליה") גם הוא מעשה נפשע לחלוטין שפוגע קשות בזולת).

אולם, וכאן עולה שאלתי, כאשר אדם חי חיים נורמלים של יצירה ועשייה, גומל חסד עם הזולת ולמרות זאת – מידי פעם מביא

לידי סיפוק את יצריו – מה פסול הוא בכך?

א. אם בחור ובחורה רווקים בוגרים בנפשם, מחליטים מתוך הסכמה משותפת לקיים יחסי מין, "סתם כך" לשם ההנאה – מה

פסול הוא בכך?

ב. אם אדם מביא עצמו לידי סיפוק עצמי (ע"י אוננות) – מה פסול הוא בכך? (הרי בסה"כ זוהי חוויה מאוד משחררת, שבדיוק

להיפך - גורמת לאדם להשתחרר מהמטען המיני הצבור בו).

ג. מדוע היהדות נוהגת כל כך ביד קשה בנושא זה – זה פשוט נגד טבע האדם, כפי שציינתי, ניתן בהחלט "לעדן" את י

תשובה