שאלה
בס"ד
קודם כל לצוות הרבנים תודה רבה!!
ההלכה מתיחסת המון לעניין התשובה, אבל כמעט ואין מקורות ותשובות בעניין של אדם שעשה תשובה ומאמין זה' סלח לו אך הוא מסתייג מעצמו ונגעל מעצמו קשה לו להסתכל על עצמו כאדם ראוי ולא מאמין שמישהי בכלל תחשוק בו בשביל חתונה (מדובר בחטא גדון).
בקיצור האדם שקוע בהלקאה עצמית.
כמו כן אשמח לקבל מקורות על העניין.
תודה רבה, הענייין קצת דחוף...
תשובה
שלום לך
אמליץ לך ללמוד ספר אורות התשובה של מרן הראי"ה קוק
וכן בספרי ר' צדוק הכהן מלובלין בעיקר בספר תקנת השבין שדן בעניין זה
מצ"ב קטע קטן בענינך מספר אורות התשובה
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו אל מול פניו, מכיר בו ואינו מתעלם מחומרתו , ומתחרט עליו ומצטער על אשר נתפס במלכודת החטא. ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית מהשעבוד לחטא, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה העיפה והוא הולך ומתרפא. וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי, יחד עם לב נשבר ונפש שחהכפופה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כל כך רחוק ממנו. נפשו הכמהה זוכרת כששון לב את עניה ומרודה ונחיתותה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול: "ברכי נפשי את ד', ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים". (תהילים קג א-ו)
הוי! כמה עשוקה היתה הנפש, בעוד משא החטא, קדרותו, גסותו וסבלו האיום מונח עליה! כמה היתה ירודה וסחופה, גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה בחלקה (ראה תהלים טז ו) ! מה יועיל כל הון, אם התוך הפנימי, תוך החיים, הוא מדולדל ויבש? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עונה נתפייס עונה, ה' סלח לה (ראה ישעיהו מ ב) , כי קרבת אלהים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שלמה נשיה שילמה את חובה , ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה: "שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי". (תהלים קטז ז)
וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל ככלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עון, שאין אור ד' מאיר עליו. אין רוח נדיבה בקרבו, לבו אטום, מדותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאת חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצמאון שמעורר לו געול רוחני. מתביש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו. וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום, מתמרמר הוא על עצמו, אינו מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחדהוא לא מרגיש משהו ספציפי שמעיק עליו ←הוא לא מרגיש משהו ספציפי שמעיק עליו , רק הוא כולו כמו נתון בסדאלא הוא מרגיש כאילו הוא כולו נמצא בכלא ←אלא הוא מרגיש כאילו הוא כולו נמצא בכלא .
מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה תחבושת של רופא אמן. הרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה, העובדה שהיא נשענת, מיוצבת על - בעומק הנפש, בסתר הטבע, ובכל חדרי התורה, האמונה והמסורת, בכל כחה היא באה וזורמת בתוך נפשו. בטחון עוז ברפואה. בתחיה הכוללת, שהתשובה מושיטה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים, "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם" (ישעיהו סו יג). מרגיש הוא ובכל יום ויום שעובר עליו, בהסכמת תשובה עילאה עליונה וכללית זו. הרגשתו נעשית יותר בטוחה, יותר מחוור יותר מוארה באור השכל, ויותר מתבארת על פי יסודי תורה. והנה הוא הולך ונוהר, פני הזעם חלפו, אור רצון בא וזורח, הוא מתמלא עוז, עיניו מתמלאות אש קדש. לבבו כולו נטבל בנחלי עדנים, קדושה וטהרה חופפות סוככות ומגינות (ראה דברים לג יב) עליו. אהבה אין קץ מלא כל רוחו, נפשו צמאה לד', וכמו חלב ודשן תשבעכמו מאכילת ושתיית דברים טעימים (על פי תהלים סג ו) תשבע ←כמו מאכילת ושתיית דברים טעימים (על פי תהלים סג ו) תשבע מצמאונה זה גופאהיא בעצמה, נפשי ←היא בעצמה, נפשי , רוח הקדש מקשקשת לפניו כזוגכפעמון (ראה סוטה ט ב) ←כפעמון (ראה סוטה ט ב) והוא מבושר שנמחו כל פשעיו, הידועים ושאינם ידועים, שהוא נברא מחדש בריה חדשה, שכל העולם כולו וכל העולמים התחדשו עמו, והכל אומר שירה, חדות ד' מלא כל. "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, ואפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו" (יומא פו א).
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם