שאלה
שלום רב,אני בת 15, ואני מרגישה שלא הולך לי בתקופה האחרונה כלום. (במשך חצי שנה בערך), אני מרגישה שעשיתי כמה "טעויות" בחיים שלי, ומאז אני חסרת ביטחון, ופחות מלאת אנרגיות חיוביות.
לאט לאט אני מאבדת את האמונה שיש לי, ומרגישה שכאילו ה' לא אוהב אותי יותר. אני כל הזמן מנסה לחזק את עצמי שהכל לטובה, ושלא סתם אני פה בעולם, כי יש לי "משהו שאני צריכה למלא בעולם/בחיים". נמאס לי כבר להגיד שהכל לטובה, כי מי שאחראי על מעשיי זה אני. אז למה שאם אני עושה משו לא טוב, אני ישר יגיד "זה לטובה"?
אשמח אם תענו לי במהרה..
תודה רבה ! :)
תשובה
שלום לך.
כל כך הרבה בני נוער בגיל שלך מרגישים הרגשה דומה מאד להרגשה שלך, ש"לא הולך לי" ו"אני לא שווה" וכו' וכו'. זה דורש ממך מחשבה ובירור, ואני רואה שאת חושבת ומבררת לעצמך את הדברים, ולאט לאט תגבשי לעצמך בטחון עצמי בדרך שלך, במיוחדות שלך...
האמירה "הכל לטובה" היא אמירה לגבי הדברים שקורים לך ואינם בשליטתך. ראוי בהחלט להתייחס אליהם כאל דברים שבאו וקרו לך לטובתך. (כמו ר' עקיבא, שהגמרא מספרת עליו שלן בלילה ביער, והיו לו חמור, תרנגול ונר. בא ארי וטרף את החמור אמר ר' עקיבא "כל מה שה' עושה- לטובה". בא חתול וטרף את התרנגול אמר ר' עקיבא: "כל מה שה' עושה- לטובה", באה רוח וכבתה את הנר, ושוב חזר ר' עקיבא ואמר "כל מה שה' ...". אכן, באותו לילה בא גייס של רומאים, ונכנסו לעיר השכנה, ורק בזכות העובדה שלא היה לר' עקיבא חמור ותרנגול ונר- לא התגלה על ידי חיילי הגייס.
על מה אמר ר' עקיבא "הכל לטובה"? על מה שקרה לו, שלא בשליטתו. אך אם מישהו עושה דבר שלילי, הוא צריך לומר לעצמו "עשיתי דבר לא טוב, ואני צריך לקחת אחריות, ולתקן את מה שעשיתי" ולא להגיד "זה לטובה, אז אני לא צריך לתקן".
אז אם את עושה משהו לא טוב- קחי אחריות, וחשבי איך את מתקנת! אל תגידי "מה שעשיתי- לטובה" (וממילא- אם את מסיקה מסקנות נכונות לגבי תיקון, הרי יצא לך טוב מהכשלון...)