גיל ההתבגרות

שלום וברכה

אני מבין היטב את ההיסטריה שאת חשה, ושאת מצויה בתוכה. אין ספק שנופל עלינו סלע שכזה – אנחנו מתרסקים, ומרגישים שהעולם חרב עלינו. זה לא פשוט, ומה שאת חשה הוא אנושי כל כך וברור כל כך.
כמובן שזה מתכון רע מאוד להתמודד עם אתגרים. אי אפשר להתמודד עם אתגרים בתוך היסטריה.
עכשיו את יודעת שלבת שלך יש רצון בקשר עם בחורים; עכשיו את יודעת גם שהקשר הזה עלול לגלוש למקומות מאוד בעייתיים; עכשיו את גם יודעת שהיא די ילדותית, ולא מבינה את כל הדברים שהיא עושה.
צאי מנקודת הנחה כי לא תצליחי בכוח למנוע אותה מלעשות את הדברים האלה. לא על ידי עונשים עליה או פיקוח כלשהו, כי אין אפשרות כזו; לא על ידי הרחקה בכוח של האחיינים – כי אם לא הם, יבואו אחרים; אי אפשר להתמודד עם הנושאים האלה בכוח.

רק בקשר העמוק שבין אישה לביתה.
דברי איתה. קודם כל הקשיבי לה. נסי לדובב אותה. נסי לשמוע אותה. לאחר מכן השמיעי את לה את שיש לך מה להגיד לה; היו חברות טובות, ועל ידי כך מה שאת תגידי לה – יהיה בעל משמעות לגביה; למדי אותה את המשמעויות השונות של מה שהיא עושה – לא באיומים ולא בכעסים, אלא ברצון כל כך עמוק לשמור עליה מפני עצמה;

אין דרך אחרת, אלא באמון שנוצר בין אם לביתה.

אני מקווה שבדרך זו תוכלו להתקדם למקום טוב יותר.

אשמח לעזור עוד, ואם דבר מה זקוק לעוד הסבר או המשך – אשמח לעשות זאת.

כל טוב