שאלה
שלום
האם הבא על אישה נידה שהיא לא אישתו זה בגדר גילוי עריות שיהרג ואל יעבור או שג"ע הכוונה רק לקרובים (אח ואחות וכו')?
תשובה
שלום
פסק הרמב"ם בספר המצוות
מצות לא תעשה שלא לבוא על הנדה שנאמר: "ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב" (ויקרא י"ח).
לשאלתך התורה והפוסקים מדברים על איסור נידה שאינה אישתו -ואיסורה כרת ומשמע מהרמב"ם ושו"ע שזה בכלל איסור יהרג ובל יעבור אך יש חולקים על זה ובפסקי בן איש חי על הלכות נידה סימן קפג כתב שאיסור נידה אינו בכלל עריות הכתובות בתורה ולכן אם אדם שואל האם ליהרג או לעבור צריך להורות לו לעבור ולא יהרג כי גם השולחן ערוך כשהעתיק את דברי הרמב"ם כתב רק בלשון "אפשר" שאיסורי נגיעה בנידה הם בכלל אביזריהו דגילוי עריות
ימעבר לזה חלק מהראשונים כתבו שהאיסור מהתורה הוא רק במעשה עצמו אך בשו"ע פסק כרמב"ם שכל קירבה אסורה ומסופר בגמ´ שאם אדם רוצה לעבור על איסור זה אפ´ רק במראה כגון שאומר אם לא אראה אותה באופן לא צנוע אמות -יהרג ואל יעבור ולכן יש דעות שסוברות יהרג ובל יעבור אפ´ כשלא עושה את המעשה עצמו
וכ"כ הגר"ד ליאור בתשו´ [מאתר ישיבה]
שאלה:
תמיד חינכו אותנו שיש עבירות שהן בגדר של "יהרג ובל יעבור". רציתי להבין בנושא העריות (כי זה יותר מורכב), על מה צריך לההרג ולא לעבור? מדובר רק על משכב, על נגיעה בנידה? האם זה כולל את כל הגדרים והסייגים שעשו לעריות כגון שירה וריקוד נשים?
תשובה:
יש בזה מחלוקת ראשונים, בעלי התוספות סוברים שמה שנאמר איסור ע"ז (או עריות), זה דווקא בע"ז עצמה אך על "אביזרייהו דעריות", לא צריך להיהרג ולא לעבור. אך חלק מהראשונים חולקים על זה, וכך פוסק השולחן ערוך, שלאו דעבודה זרה (או עריות), כולל בכל עניניו - ואפילו בענין של ייהרג ולא יעבור, את אביזרייהו דעבודה זרה. לדוגמא: אם יכריחו את האדם לנשק אחת מהעריות שבתורה, הוא צריך להיהרג ולא לנשק. (לדעת השולחן ערוך). וכל זה מדובר כאשר זה דרך תאווה, אך אם מכריחים אדם לנשק את אחותו, מותר לו לנשקה משום שזה לא דרך תאווה.
ואצרף לך סיפור מרגש בנושא זה [מאתר ישיבה -אמנם מדובר בזוג נשוי אך כאמור אין הבדל בזה]
סיפורה של מצוה
בעין דומעות ובגוו שחוח נכנסה האשה למשרדי החברה קדישא. במבטא רוסי כבד המעורב בבכי כאוב סיפרה האשה כי הבוקר נפטר בעלה האהוב, וכי היא מבקשת כי יטפלו בו ויביאוהו לקבר ישראל כראוי. אנשי החברא קדישא אימתו את דבר יהדותו של האיש, והזדרזו לגשת לבית הנפטר ולהתחיל בטיפול בנפטר. שעת ההלוויה נקבעה לשעת אחר הצהרים המאוחרות.
משהגיע שעת ההלוויה הופתעו אנשי החברא קדישא לגלות כי מלבדם נוכחת במקום רק אשת הנפטר ועוד מספר מצומצם ביותר של כמה זקנים, עד שאפילו מנין לא היה. לשאלתם התברר כי לזוג לא היו ילדים, וכי חיו לבדם ללא קרובי משפחה ואין להם יותר מאשר קומץ מכרים. אנשי החברא קדישא קראו בזריזות לכמה מחבריהם שיבואו להשלים מנין לכבודו של הנפטר.
מסע ההלוויה החל כשברקע נשמע קול בכייה של האשה. משהגיעו לבית העלמין הורידו את הנפטר לקברו ועמדו לכסותו. משראתה זאת האשה פנתה אל אנשי החברא קדישא ושאלה האם לא נהגו להספיד, לומר כמה מילים לכבודו של הנפטר?! בתשובה ענו לה כי אכן כך נהגו והיה ראוי כי מישהו ממכריו של הנפטר יספידהו, אולם הם שלעצמם אינם מכירים את הנפטר ולכן אינם יכולים להספידו. אם כך, אמרה האשה, אספידהו בעצמי: "הערשל, הערשל יקירי", האשה עצרה לרגע בנסיון לעצור את הבכי המתפרץ, "הערשל, יודעת אני כי כל ימיך היית מוטרד איך תבוא בפני בית דין של מעלה ואתה לא השארת אחריך צאצאים בעולם הזה, לא קיימת את מצות פריה ורביה ואפילו מי שיאמר קדיש אחריה אין בנמצא. אולם אומרת אני לך הערשל כי אין לך מה לדאוג - לא היה זה אשמתך כי במשך ארבעים השנים בה חיינו ברוסיה הסוביטית לא הייתה לי שום אפשרות להגיע למקוה טהרה, ואילו כשהגענו לארץ כבר הייתי זקנה מידי בשביל ללדת. אמור לבית דין של מעלה כי זכותך ששמרת על טהרה בכל השנים הללו ראויה לעמוד לך כנגד כל קטרוג על כך שלא הולדת ילדים". אנשי החברא קדישא הנדהמים, מששמעו על גדלותו של הנפטר, עמדו כולם כאיש אחד ואמרו קדיש על האיש הקדוש.
בברכה הרב אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם