שאלה
שלום לכבוד הרב אפרתי,
ברצוני לשאול שאלה שמעיקה עליי זה זמן רב.
קראתי לפני כחודש את ספרו המצויין של הרב אבינר "טהרת הברית", ובו נכתב כי חל איסור חמור המופיע בכל הפוסקים כמדומני, לגלות חיבה כלפי ארוסתי.
אנו בקשר זה זמן רב ומתכננים להתארס ולהתחתן בקרוב אי"ה, וזה מאוד מעיק ומקשה עליי הידיעה כי אין להראו שמץ של רגש או גילוי חיבה. האם אסור עלי עפ"י ההלכה להגיד לחברתי ולארוסתי שאני מתגעגע אליה או אוהב אותה, משום שזה בהחלט גילוי חיבה. ואם אכן כך הדבר, ואני מאוד מקווה שלא הבנתי את הרב אבינר בספרו לא כשורה, אולם בהנחה שאכן כ הדברים, איך אמורים להיות כל שאר הפגישות ביני ובינה? רק דברים טכניים? ללא מעורבות של רגש ו/או גילויי חיבה? אנו מחזיקים מעצמינו כרציניים שהולכים עפ"י ההלכה ותורתינו הקדושה, שומרים נגיעה, שומרים על כללי הייחוד, אולם האם גם הבעת רגשות אסורים עד אשר מתחתנים? האם עלינו להגיע אל מתחת לחופה ללא שום רגש, ואם מגיעים עם רגש אז להשאיר אותו ביני ובין עצמי בלבד?
אודה לך על תשובתך ועל זמנך היקר.
תשובה
שלום
חשוב מאד שיהיה רגש, שתאהב את ארוסתך בכל מאודך, ותכבדה אף יותר מגופך. ללא רגש האהבה היא חיבור שכלי קר בין שני דמויות, וזו אינה זוגיות בריאה.
אך גילוי הרגש בשיחות אינטימיות הוא בעיה.
כללי הצניעות ההלכתיים חלים גם כאן, ואולי אף יותר כאן.
על כן, המשיכו להפגש, לבנות את הזוגיות, טפח בתוכך את רגש האהבה.
אתה יכול אף לשתף את ארוסתך בטלפון שאתה אוהב אותה ומתגעגע אליה, אך להקפיד שזה יהיה שיתוף ולא דבר שמביא לקרבה אסורה כמו שיחות קרובות וכדומה.
הקפד מאד על כל כללי ההלכה שציינת, כאמור אל תבואו לידי מצבים אינטימיים של רגש, אלא שיתוף ברגש בצורה מרוחקת מעט, כך שזה לא יביא לדבר בעייתי.
מזל טוב