גיורת שרימתה בבית הדין, להתחתן איתה?

שלום

ודאי אין להתחתן איתה אם היא אומרת לך ששיקרה בבית הדין ואמרה כך גם לפני כן, ועוד המדריך מעיד שלא שמרה שבת ולא קיבלה כלל עול תו"מ. וזאת עד לבירור ראוי של הנושא וזימון הדיין לרבנות הראשית לבדיקת הדבר לעומקו.

אשריך שיש בך נשמה יהודית עם נטיה מוסרית ישרה, לעמוד על האמת והקודש גם כשהאינטרס האישי והרומנטי שלך הוא להעלים עין ולהתחתן עימה. אתה גיבור וישר, ונוהג כראוי בשאלתך.

להלן תשובה פרטית שכתבתי לתלונה אחרת על דיין גיורים שכפי הנראה העלים עין מזיופי גירות, וממנה תלמד על חומרת הדבר-


שלום

ראוי ששאלתך תניע את אמות הסיפים של הרבנות בישראל, לבירור הנושא המשובש הזה.

בתי הדין מכריזים שמקבלים רק מי שמקבל עול תו"מ, והנה רוב המתגיירים מחללים שבתות בסמוך לצאתם מבית הדין. אמנם אם קיבל עליו קיום מצוות במעמד הגירות באמת, ואחר כך נהיה חילוני מחולשה אזי הגיור חל, אולם אם מרישא ברור כשמש שלא התכוון לדבריו ושקר ענה בדיין, זו בעיה לעיכובא. מציאות זו היא חוכא ואטלולא וביזוי שם השם שחותמו אמת, ויש בזה השמת החמלה החיצונית מעל להגדרות הפסיקה בקבלת גרים בישראל.

אמנם ישנה דעת מיעוט של הרב עוזיאל (בפסקיו, סימן סה) המצדדת בכך שגר אינו חייב לקבל עליו קיום מצוות באופן מלא לפני גיורו וכתנאי לגיורו, אלא רק את ההבנה שהוא חייב במצוות, גם אם לא ישמור אותם בפועל וגם אם הוא מודיע כן מראש.

דעה זו אינה דעת גדולי הפוסקים ובראשם מרן הרב זצ"ל (בדעת כהן קמז, בסוגיית גיורי קטינים)- ´שבאמת הלא קבלת המצוות היא עיקר הגירות שהרי היא מעכבת...אבל בעניין שהדבר מתברר שאין דעתם לקיים ולהזהר מאיסורי תורה...כיוון שחסרה קבלת המצוות אין זו גירות כלל´. ובסימן שאחר כך כתב- "דעת בי"ד כקבלת מצוות הוא היכא דהאב מקבל עליו באמת לגדלו בקיום מצוות, וכשאין העניין כך חסרה קבלת מצוות".

אין שום בי"ד ממלכתי בארץ שהולך (בגלוי) על פי הרב עוזיאל ושיכשיר גירות כשיש אומדנא דמוכח שהגר משקר מעיקרא ולא עומד לקיים מצוות כאדם ירא שמים לאחר גיורו ולא מתכוון לכך גם עתה אלא מדקלם מילים ריקות. דעת הגאון הרב עוזיאל זצ"ל שמספיקה קבלת הסמכות ולא קיום בפועל, נדחתה מניה וביה בידי גדולי הפוסקים מכל הזרמים הדתיים (גם אם יש שחוששים לה לאחר מעשה).

יש עוד סוגיה קשורה לכך, אם הגר אמר בפיו שמקבל עול תו"מ אך לא ברור דיו מה התכוון בליבו, שבזה יש שסברו שהגירות חלה בדיעבד לאחר מעשה על אף שלכתחילה ודאי אסור לגייר כך (הרב זצ"ל בדעת כהן ס"ס קנג), אולם כנראה גם הם לא יקבלו גירות כמו במקרה שלך אפילו בדיעבד, שהרי מוכח (באומדנא או בפועל) ברגע דיבורו של הגר שהוא משקר כפי שהעדת, משום שהתורה לא דרשה דקלום אלא קבלת עול. ומה שהקלו הוא בדיעבד שכבר נתגייר כך ובמקרה שאנו רק חוששים ללא הוכחה שכלית גמורה שלא התכוון לכך (כפי שהרב כתב ´לא מצאתי שגילה דעתו לרמות´ ואח"כ כתב ´אפילו יבוא אליהו ויגיד לנו שהיה בלבבו אחרת´- דהיינו שרק בספק במציאות הנגלית אין לחוש לדברים שבלב, ויש להאריך בכך ובהוכחת הרב מכלל ישראל בסוף תשובתו), וכן בסימן קנד כותב הרב שיש צורך בקיום מצוות, והוסיף- ´המקבלים אותם עוברים על לפני עור´.

ובעיקר קבלת מצוות וקיומם בשעת גירות כעיקר הגיור, פסקו כל הגדולים של הדור האחרון ולא הקלו.

מפאת חומרת השאלה שלך הנוגעת להרבה גרים שעברו תחתיו וכאלה שעוד יגיעו, ולאור ביזוי התורה שבזה שידוע לכולי עלמא שגרים עוברים על התורה מיד בצאתם מבית דינו ומשקרים במעמד הגירות לדיין שמאמין להם כלפי חוץ בקריצה לאחר שהעדת בפניו שהגר משקר, התייעצתי עם כמה מזקני גדולי הפוסקים החיים כיום, וכולם סברו שיש להפסיק את מעשיו לגייר כנגד דעת רוב ככל הפוסקים המצריכים קבלת קיום מצוות בשעת גירות, ובלי אומדנא דמוכח שהגר משקר באותו רגע.

פני למועצת הרבנות הראשית*-

כל טוב