גזירות חז"ל שנראות לא אקטואליות יותר

שלום אליהו,
שאלת שתי שאלות אך לפני שנתייחס אליהן חשוב להדגיש שחז"ל שגזרו כל מיני גזירות כדי להרחיק אותנו מלהכשל באיסורי תורה לא עשו זאת 'סתם' אלא - בעקבות ציווי התורה להם: "ושמרתם את משמרתי"- 'עשו משמרת למשמרתי', כלומר, לעשות גדר, "משמרת", שתשמור על התורה. מה שמקובל בכל תחום אחר בעולם - עשיית כל מיני הרחקות ומקדמי הגנה, כגון כשמדובר בנשק, טיפול בחומר נפץ, בחומרים מיוחדים, בעולם הרפואה והמדע וכדו'- נכון גם בעולם הרוח, ויותר מבשאר המקומות , כיוון ששם פועלים על האדם יצרים ופיתויים רבים, ובקלות ניתן להכשל.
מסיבה זו הטילה התורה על חכמים את התפקיד לעשות משמרת לתורה, ואנו מצווים לשמוע לכל משמרת שתקנו חז"ל ככתוב: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
ובנוגע לשאלותיך:
א. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", אמרו חז"ל. לעולם אדם אינו יכול להיות בטוח ולסמוך על עצמו שלא יכשל, והמציאות מוכיחה זאת במקרים רבים בכל תחומי החיים.
לדוגמא נביא ספור אחד:
בהלכות שבת יש דין שגזרו חז"ל שאסור לקרוא בשבת לאור הנר. הסיבה לכך היא החשש שמא אדם יטה את הנר כדי שיגיע יותר שמן לפתילה ותבער אז יותר - נמצא אדם זה מבעיר אש בשבת, ועובר על איסור מהתורה.
הגמרא מספרת על ר' ישמעאל בן אלישע שאמר על עצמו: לגבי אין חשש ! אני אקרא ולא אטה.
והוא קרא לאור הנר, ותוך כדי קריאה ראה צורך להגביר את האור ובלי לשים לב הטה את הנר , וחילל את השבת. אמר ר' ישמעאל בן אלישע : "כמה גדולים דברי חכמים" !
מעבר לזה עלינו לזכור תמיד שחז"ל מתקנים תקנות כלליות עבור כל הציבור ולוקחים בחשבון את הדברים שעלולים ההמון להכשל בהם , גם אם קיימים יחידי סגולה שהחשש שייכשלו בהם פחות . משל למה הדבר דומה: החוק במדינה קובע שצריך לציית לתמרורים . למה? כדי להשליט סדר בתנועה ולמנוע פגיעה בחיי אדם. יום אחד עבר אחד הנהגים על החוק ולא ציית לתמרור . ראהו שוטר והחליט לתת לו קנס. טען הנהג כלפי השוטר: לא סיכנתי אף אחד, שהרי לא עברה שום מכונית באותה שעה על הכביש! ענה לו השוטר: אם כל אחד יקבע לעצמו מתי יציית לתמרור ומתי לא, עלול להיות פה אסון נורא, שהרי לא כל אחד מוכשר כמוך (ובינינו, גם אתה לא תמיד בשיא כושרך. לפעמים אתה עייף ולפעמים חולה, ועלול להפגע או לפגוע באחרים…) . לכן, כדי שיהיה סדר וכדי לשמור על החיים בכביש כולם חייבים לשמור תמיד על הכללים, ומי שעובר עליהם ייקנס.
והנמשל מובן: אם כל אחד יחליט בעצמו מתי ולמי שייכת התקנה או הגזירה של חז"ל - עלול להיות אי סדר שיביא טעויות ומכשולים. לכן רק בית דין גדול וחכם יותר יכול לבטל תקנה או גזירה שבית דין קודם קבע.
ב. לגבי שאלתך השניה על גזירות חז"ל שטעמן אינו שייך יותר היום -
יש הרבה דברים שתיקנו לנו חז"ל ולא גילו לנו את כל הטעמים והנימוקים לגזרתם, ולכן גם אם נראה לנו שמה שאנחנו חושבים שהוא הטעם לגזירה אינו שייך יותר, עלינו להמשיך ולשמור עליה - כי ייתכן שהסיבה האמיתית לתקנה לא נתגלתה לנו, הקטנים, וגם אם מה שנראה לנו כסיבה לא שייך יותר, יתכן שישנם טעמים עמוקים יותר שאינם ידועים לנו אך עדיין שייכים .
אמנם, בדברים שחז"ל גילו את הטעם לגזירה או לתקנה, וזהו הטעם היחיד (וכמובן, דבר זה מסור להכרעתם ושיקול דעתם של פוסקי ההלכה גדולי הדור), אם הטעם אינו שייך יותר - גם הדין עשוי להשתנות. לדוגמא: האיסור של חכמים לקרוא לאור הנר בשבת (שהזכרנו בתחילת התשובה), מפני החשש שמא יטה את הנר כדי שיגיע יותר שמן לפתילה ונמצא מבעיר בשבת. כבר פסק המשנה ברורה בסימן רעה, ס"ק ד', שבנרות של ימינו שהם טובים ודולקים מעצמם בצורה בהירה ויפה, ואין שום חשש שיטה את הפתילה - מותר לקרוא לאורם בשבת. כיוןן שהטעם אינו שייך יותר, השתנה גם הדין.
צריך לדעת שחז"ל, ולאחריהם גדולי ישראל שבכל הדורות, לא אסרו דברים סתם. להפך, ההלכה עקבה תמיד בדריכות אחרי כל חידושי הטכנולוגיה במגמה לבדוק תמיד במה ניתן להשתמש ולרתום לתועלתנו, מתוך תפיסת עולם שכל גילוי מדעי חדש או פיתוח טכנולוגי הוא מתת שמים לאדם, ורצונו של הקב"ה הוא שנשתמש בהם (וגם בדברים שיש בהם בעיה ישנם תלמידי חכמים העוסקים כל העת בדרכים לעשות את השינויים הנחוצים במה שמפתחת הטכנולגיה כדי שנוכל להשתמש בהם על פי ההלכה. ישנם מכונים מיוחדים שזה עניינם, כגון: מכון צומ"ת (צוותי תורה ומדע) שבאלון שבות, מכון הטכנולוגיה לאור ההלכה ועוד).

בברכה
אילן,
חברים מקשיבים