גורשתי, קראתי את "בין חושך לאור" ושוכנעתי

שלום לך.
ראשית לכל, עוד לפני התשובה, ברצוני להשתתף בכאבך. על אף שלא ציינת זאת, ברור שהגירוש מכאיב ללב וגורם גם לשכל לחפש תשובות לשאלות המתבקשות והמוצדקות במידה זו או אחרת. גם לי משפחה שגורשה (ועדיין באוהל) וגם אני, במידה בה אני מסוגל, משתתף בכאבך.

לגבי התשובה עצמה ברצוני להקדים ולומר שלא קראתי את הספר ´בין אור לחושך´. חיפשתי אותו בין התלמידים בישיבתי אבל הוא עדיין לא הגיע לידי. שמעתי כמה מהטענות שהוא מביא ולצערי הן אמנם לקוחות מעולם התורה, אבל אינן קושיות אמיתיות. חלקן כלל אינן קשות וחלקן הן אמנם שאלות טובות, אבל התשובות לא פחות טובות מהשאלות. אין זה הוגן להתייחס לספר בלי לראות אותו ולכן לא אעשה זאת. הדברים שכתבתי נכתבו רק על סמך דברים ששמעתי וכתבתי אותם רק כדי לומר שצריך לקחת את הדברים בפרופורציה הראויה ולא ´להיבהל´ מהטענות האלה.

לגבי המושג ´קדושה´ שבו השתמשת צריך להקדים ולברר מהי קדושה כדי להבין האם אפשר לקרוא לגוף כזה או אחר ´קדוש´. זהו בירור ארוך ונראה לי שהוא לא באמת נצרך כי לא זו נקודת הדיון אלא השאלה של היחס הכללי למדינה – האם היא ראשית צמיחת גאולתנו או סתם עוד מדינה שנוח לחיות בה, אבל אין היא שונה מכל מדינה אחרת. שוב, לא אתייחס לטענות מפורשות לפני שאקרא את הספר ולא אאריך בזה. אם יש לך שאלה ספיציפית – אשמח לשמוע.
אבל ישנו דבר שכן חשוב לי לומר לך, ובעיקר לך.
בתקופות קשות עולות שאלות. זה נכון וזה בסדר גמור. הקשיים שהקב"ה מביא לנו הם כדי שנלמד מהם, לא סתם כדי שנעבור אותם ונהיה אותם אנשים שהיינו קודם, וללמוד אי אפשר בלי שאלות.
אבל צריך לדעת מה לעשות עם השאלות.
על שאלה צריך לענות כמו שצריך. אמר לי פעם מישהו שהכינויים למקום לימוד התורה, ´ישיבה´ או ´בית מדרש´ הם כינויים של יציבות: ישיבה, בית, דברים מבוססים, מוגנים, והסיבה היא שלימוד והתפתחות צריכים להיות מתוך יציבות ולא באווירה של לחץ. אי אפשר ללמוד מהר, כדי לסיים, צריך לקרוא לאט, להבין היטב מה כתוב. כך בתורה פרטית זו או אחרת וכך גם בשאלות הגדולות בחיים.
בדרך כלל מסקנה קיצונית היא מסקנה נמהרת. קל מאוד להסיק אותה כי ברור מאוד שמדובר בדרך חדשה שנעשתה בעקבות שאלה, ואם כך אז מסתבר שאנחנו ´בסדר´, השתננו בעקבות המאורעות, היינו רגישים למציאות והקשבנו אליה. ברורים ´עדינים´ יותר, ´דקים´ יותר, בתוך הדרך הקיימת הם ברורים שלוקחים יותר זמן ונראים כאילו לא באמת למדנו, שהרי בסך הכל המשכנו באותה המסגרת עם שינויים קלים, לא מורגשים.
את ההחלטה לשנות דרך צריך לעשות בישוב הדעת, מתוך לימוד מעמיק. המצב שבו אנו נמצאים, כל כך קרוב למאורעות הגירוש ובמובן מסוים לא רק קרוב אלא שאנו עדיין בתוכם, מצב כזה אינו מאפשר יישוב הדעת. מסקנה בזמן כזה היא מסקנה ראשונית, נמהרת. אולי היא נכונה ואולי לא, אינני שולל, אני רק אומר שתהליך הבירור אמור להיעשות בצורה אחרת.
מותר שתהיה תגובה מיידית וזה נורמאלי ונכון. מי שחי עכשיו כמו קודם הוא לא בריא. פעם כשראיתי חייל בא לי לחבק אותו. היום קשה לי לשים מדים. אני מקווה שהתחושה הזו תעבור לי לאט לאט, אבל המדים האלה עשו דבר נורא וקשה לי לשים אותם כרגע. אני לא נבהל מזה. זה בסדר שיש תחושות ראשוניות ולא צריך להתעלם מהן, אבל גם לא צריך לגזור על פיהן את כל מערכת החיים. את הבירור ביחס לצבא עשיתי ואעשה לא על סמך תחושות אלה ולא כדי לתת להן ביטוי אידאולוגי, אלא בצורה ברורה ומובנית, בעזרת שאלות ותשובות שאשמע משני הצדדים, מתוך לימוד מהי דרך הבירור שצריך לעשות וכו´ וכו´.
אני ממליץ לך לזכור את כל העניין הזה בזמן הבירור שאתה עושה. שוב, אשמח להתייחס לשאלה זו או אחרת, אבל לספר בכללותו איני יכול להתייחס לפני שאקרא אותו. אשמח להודיע לך כאשר הוא יגיע לידי אם תרצה...
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il