גהינום והתאבדות

ב"ה


ברכה ושלךום.


ההלכה היהודית מתייחסת בחומרה רבה למי שמאבד עצמו לדעת. אני מעתיק לך את מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן שמה

סעיף א
המאבד עצמו לדעת, אין מתעסקים עמו לכל דבר, ואין מתאבלין עליו, ואין מספידין אותו, ולא קורעין ולא חולצין, אבל עומדין עליו בשורה אומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים.

סעיף ב
איזהו מאבד עצמו לדעת, כגון שאמר: הרי הוא עולה לראש הגג, וראוהו שעלה מיד דרך כעס, או שהיה מיצר, ונפל ומת, הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת. אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן, או הרוג ומושלך על גבי סייפו, הרי הוא בחזקת כל המתים, ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר. הגה: מי שגנב וגזל ועל ידי זה נהרג בדין מלכות, מתאבלים עליו, אם אין בו סכנה מפני אימת המלכות, ולא מקרי מאבד לדעת (מהרי"ו סימן קי"ד).

סעיף ג
קטן המאבד עצמו לדעת, חשוב כשלא לדעת. וכן גדול המאבד עצמו לדעת, והוא אנוס כשאול המלך, אין מונעין ממנו כל דבר. "

יש בהלכה הגדרות שונות למצבים שונים כגון האם היה שהות בין המעשה לבין רגע המוות ואז מחפשים איזה זכות לתלות ולומר שאולי אולי בזמן השהות הזו האדם חזר בו ממעשיו (אמנם מאוחר מידי ) והוא מתחרט וכדומה

ולכן יש לבחון כל מצב כזה לגופו של עניין ולדעת מה היה ואיך היה ועם הנתונים האלו לפסוק את ההלכה.
כי אפילו שבריר של שניה יכול להיות בין חיים ומוות ואז יש חזרה בתשובה והדרך פתוחה או לגיהנום או לגן לעדן ....... .לא יודע.




בברכה לחיים טובים ומאושרים.


עוזיאל

.