גבורת המכבים

ראשית, חיוב מסירות נפש הוא לא רק על שלושת המצוות המפורסמות. כך פוסק הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פרק ה):
"א. כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב)* ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (שם). כיצד--בשעה שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו, יעבור ואל ייהרג: שנאמר במצוות, "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה)--ולא שימות בהם. ואם מת ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו.
ב. במה דברים אמורים, בשאר מצוות--חוץ מעבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. אבל שלוש עבירות אלו, אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור....
ג. וכל הדברים האלו, שלא בשעת השמד. אבל בשעת השמד, והוא כשיעמוד מלך רשע כנבוכדנאצר וחבריו ויגזור שמד על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות--ייהרג ואל יעבור, אפילו על אחת משאר מצוות, בין נאנס בתוך עשרה, בין נאנס בינו לבין גויים."
רואים מהרמב"ם שכאשר ישנו מלך כאנטיוכוס, שרוצה להעביר את ישראל על דתם, ואין עניינו דווקא בביטולה של מצווה זו או אחרת, יש למסור את הנפש על כל מצווה.
ובאמת מלחמת המכבים לא הייתה על קיום מצווה זו או אחרת, והם לא יצאו למלחמה על מנת שלא לאכול חזיר או לא הקריב ליופיטר. מלחמתם היתה על קיומה הרוחני של האומה באופן כללי, ועל כך ראוי ונכון למסור את הנפש.
שלום רה
ידידיה