שאלה
לרב שי פירון שלום.
נתקלתי בעברי בסניף שהחבר'ה בו לא הצליחו להרים שום דבר אמיתי כי הם כל הזמן חשבו שהם בדיעבד ולא הצליחו להתרומם וליצור חברה אלטרנטיבית לרחוב (והרחוב היה צריך את זה). כתוצאה מכך הם גם לא רצו להגיע לסניף, כי יש חבר'ה אחרים שהרבה יותר כיף להם איתם, והסניף הפסיד את המרכזיות שלו. מצד שני החבר'ה שכן באו הרוויחו קדושה מסוימת שאולי לא היו משיגים אותה בצורה אחרת.
התלבטות זו מובילה אותי אל השאלה:
מהם הגבולות בתוך העירוב הנצרך של בנ"ע?
האם יצירת חבר'ה היא שאיפה?
האם אווירה טובה של "צחוקים" (שהם לא העיקר) היא שאיפה?
איפה הגבולות בקשרי הבנים-בנות?
בתודה מראש
ירון
תשובה
שלומות
א. השאלה צריכה להבחן במישור המקומי, ע"י מי שמכיר את הנפשות הפועלות
ב. כעקרון - תנועת בני עקיבא אינה תנועת חזרה בתשובה עליה לבחון את דרכה מבלי להתחשב במחנה במשותף הנמוך ביותר של החבר'ה, לכן כל דרך הפעילות של הסניף צריכה להיות מותאמת לחלום הגדול שלנו, יחד עם זאת אין משמעות הדברים שאין מקום כלל לפעילות מעורבת - יש מקום לפעילות מעורבת צנועה, מכוונת באופן ראוי ע"י מחנכים המבינים את גבולות המותר והאסור
ביקר
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם