גאולה

שלום
במשך למעלה מאלפיים שנות גלות לא היו שנים טובות טובות לעם ישראל כמו השנים שמאז הקמת המדינה גם מבחינה גשמית גם מבחינה רוחנית שכמות לומדי התורה (גם בקרב אנשים שעבודים למחייתם) כזו גדולה וכך מקובלנו מאליהו הנביא ע"ה ש"אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע, שנאמר, ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש".(אליהו זוטא פרק י"ד ).

יש שחושבים שככל שהאדם יפחד ויכיר את הרע שבמציאות כך הוא יראה את אפסותו ויכיר בגדולת ה' ומתוך כך הם משתדלים לראות את הצדדים הלא טובים שבחיים ומדגישים בדרשות ש"אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתו" ו"המחלה הנוראה" "אדם יוצא מהבית ולא יודע אם יחזור" וכו' וכו'.

אך באר מרן הרב קוק זצ"ל שדווקא בנצרות (שמבוססת על עבודה זרה) - מרכז הקשר עם האל נובע מיראה ופחד.
ואצלם אכן נוצרת משוואה מעוותת שככל שהאדם חלש ומפחד מאיתני הטבע הרי שהוא תלוי זקוק וקשור יותר לאל ומנגד ככל שעולה בידו לרדות בתבל ומלואה הרי שהוא מתרחק מהתלות המגבילה המפחידה והמאיימת של האל (ומכאן הפתח לחילון בעקבות ההשכלה).

לא כן הדבר אצל עם ישראל – "זרע אברהם אוהבי" שאצלם הקשר עם האל מבוסס על אהבה. בפרט בארץ ישראל שהיא ארץ אשר עיני ה´ אלוקיך בה מראשית ועד אחרית שנה.

ולכן המשוואה היא הפוכה ככל שהמציאות מתקדמת ומתפתחת ניתן לחוש את הנועם האלוקי המתגלה בבריאה.

ואמנם אמרו חכמים אשרי אדם מפחד תמיד אך הכוונה לזהירות כגון תשומת לב בנהיגה בדרכים וכו' ולא על מצב רוח ירוד העלול להביא לידי כפירה בטובה שלא מודים לקב"ה על נפלאותיו וניסיו עמנו בכל יום שקבצנו מקצות הארץ והנחילנו ארץ טובה ורחבה.

בברכה
אייל משה