גאווה...

בס"ד

שלום לך,

קודם כל אני רוצה להתנצל על כך שהתשובה התעכבה כל כך הרבה זמן. זה היה באשמתי - סליחה!

לעצם העניין, אינני חושב שאת צריכה להרגיש רע עם עצמך. העובדה שאנו מרגישים התעוררות של מידות לא טובות, איננה אומרת שאנו אנשים לא טובים. לכל אחד מאיתנו יש מה לשפר, ותכונות פחות טובות שצריך להתמודד איתן, ובשביל זה באנו לעולם. מהשאלה שלך אני רואה שאת מודעת לדברים שדורשים אצלך התמודדות, ואת באמת רוצה לתקן ולהשתפר. אני חושב שזה מצב טוב מאוד, ועצם המוּדעוּת היא כבר חצי הדרך לפתרון. חשוב לי להדגיש את זה, כי ההתקדמות בעבודת ה´ היא תהליך שנמשך כל החיים, וחשוב שהוא ייעשה בנחת ובשמחה. בוודאי שהחסרונות שלנו לא אמורים להרחיק אותנו מה´. הרי הוא יתברך יודע היטב שאנחנו לא מושלמים, ודווקא משום כך הוא אוהב אותנו וחפץ בעבודתנו.

לגבי הבעיה הספציפית שאת מעלה, לא כ"כ פירטת במה בדיוק מתבטאת הגאווה הזו (האם זו גאווה בדבר מסויים שיש לך? האם זו מחשבה שאת יותר טובה מאחרים? וכדומה), וכן גם לגבי הקנאה. לכן אכתוב מעט באופן כללי, ואם תרצי לשתף אותנו יותר, או להרחיב את השאלה במייל שלי - בשמחה רבה.

באופן כללי, גאווה פירושה שהאדם מייחס את הכשרונות וההצלחות שלו לעצמו במקום לה´. ענווה אין פירושה שהאדם יתכחש לכוחות שה´ נתן לו או שלא ישתמש בהם. הענווה האמיתית היא לדעת שכל הכוחות שלי הם מאת ה´, ולכן כשאני פועל ועושה - ה´ הוא זה שפועל בתוכי. לכן הענווה אינה מקטינה ומצמצמת את האדם אלא להיפך: היא מראה לו שהוא חלק מדבר גדול לאין שיעור מאישיותו הפרטית. הגאוה היא רק כשהאדם מייחס את כשרונותיו לעצמו, באופן שמנתק אותו מה´.

בנוסף, הענווה גורמת גם לשמחה יותר גדולה במה שיש לנו (למרות שאפשר היה לחשוב שזה הפוך): כי דבר שקיבלנו במתנה ממישהו אוהב, הוא בעל ערך הרבה יותר גדול מאותו דבר עצמו שמצאנו במקרה ברחוב.

אני מצרף קישור לתשובה מורחבת יותר בעניין הזה:
https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=836

גם הגאווה וגם הקנאה נובעות פעמים רבות מכך שהאדם לא מרגיש טוב עם מה שיש לו. המצב הזה מביא אותו לנסות להגדיל את האישיות שלו באופן מלאכותי (ע"י הגאווה) או לקנאה באחרים על כך שיש להם את מה שאין לו, ובעצם כל דבר טוב שהוא רואה אצל אחרים מזכיר לו את החיסרון שלו וגורם לו לצער ולקנאה. וכמו שאת כותבת, מכאן באמת עלולים להגיע ליחסים לא טובים בין אדם לחברו.

לעומת זאת, אדם שמרגיש טוב עם עצמו והוא שמח בחלקו, בדרך כלל לא יחוש צורך לנפח את עצמו, וגם יוכל הרבה יותר בקלות לפרגן לאחרים על מה שיש להם, כי הוא לא מרגיש שחסר לו משהו. במצב כזה האדם גם יותר רגוע ויותר פתוח באופן כללי לקשרים חיוביים עם אנשים, להארת פנים ולנתינה, ולראיית הטוב שבכל אחד.

אם את מרגישה משהו דומה למה שכתבתי, אני חושב שכדאי לך להשתדל לעבוד על הנקודה הזו של השמחה במה שיש לך: לשים לב לכל הדברים הטובים הקטנים והגדולים שיש לך בחיים - משפחה, חברות, כשרונות שיש לך, וכל מיני הנאות קטנות שיש בחיים - להשתדל להנות ולשמוח בהם, ולדעת שהם מתנה מה´. כמובן שזו לא הסתכלות שנקנית ביום אחד, אבל כל התקדמות בעניין הזה היא מפתח להרבה דברים טובים: שמחה, אהבת ה´, בין אדם לחברו ועוד.

כמובן שכמו בכל עניין בעבודת ה´ ובכלל, המפתח העיקרי הוא התפילה. ספרי לה´ על הרצונות הטובים שלך, על החסרונות שאת מרגישה ובקשי ממנו שיעזור לך למלא אותם. לשיחה עם ה´ בשפה שלך יש כח גדול לקרב לה´ ולחולל פלאות גם בגשמיות וגם ברוחניות.

שיהיה לך בהצלחה רבה בדרך הטובה, ותזכי לכל המידות הטובות ולעבוד את ה´ בשמחה. וכמו שכתבתי - אם תרצי להמשיך לשתף אותנו, נשמח מאוד לשמוע!

כל טוב, היי ברוכה

יוסף
yosefrez@gmail.com