שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
אני מדריכה כבר שנה, ויצא לי בסניף שם של אחת ש"אפשר לסמוך עליה", כלומר שהצוות נותן בי אמון מלא ויודע שאעשה כל שביכולתי למען הסניף.
כתוצאה מכך, קיבלתי אחריות עצומה לנהל שני פרוייקטים שבעז"ה יתחילו לפעול אחרי החגים ובכלל "לנהל את הסניף".
איכשהו, פתאום הפכתי לדמות מוכרת (לטובה, ב"ה) בקרב אנשים שבכלל לא הכרתי, יצא לי להיות נוכחת בישיבות סגורות במחוז וכמות המחמאות וההערכה שזורמות אליי אדירה.
הם קוראים לי "המלכה".
אבל זה כ"כ מפחיד...
אני פוחדת שגלי ההערכה והמחמאות האלה "יעלו לי לראש", שאהפוך לשחצנית, אגואיסטית, ביקורתית ומגעילה כלפי הסביבה והחברה.
אני פוחדת שכל הצדדים הטובים שבאופי שלי יתכערו ויתלכלכו, שהעבודה והנתינה שאני עושה כיום מתוך שמחה, התלהבות ורצון אמיתי לעשות ולתקן תהפוך לעבודה מתוך גאווה, והכי אני פוחדת לשכוח ממי מגיע הכח, השכל והיכולת לשנות...
מה לעשות כדי להגיע לצניעות ולענווה אמיתית ולא להיתפס לגאווה למרות הכל?!?!?!
סליחה על אורך השאלה,
תודה מראש...
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
תמיד צריך ללכת בדרך האמצע ולא לעשות מעשים קיצוניים לכאן או לכאן. אבל בנושא הענווה יש לשאוף להיות בני אדם ענווים וצנועים.
ענווה אמיתית היא עם עוצמה גדולה .מי שהוא עניו הוא נמצא במרכז העשיה ולא נחבה ובורח מחמת היותו עניו.
אם את הגעת למדרגה כזו של מנהיגות בחברה אז את צריכהלנתב את זה לכיוון חיובי ,לעשיה, ולא לברוח מהעשיה בגלל הענווה.ותמיד יש לחשב את המחיר והכדאיות בכל מעשה ומעשה .
כי זו דרך הישר "במה שאת עושה דברים טובים ובמה שהחברה מתפארת בעשיה הזו כי זה חיובי וכפי שנאמר באבות:
"רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת היא לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. ובורח מעבירה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מהו עונשין של עבירות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה:"
**כדאי לך ללמוד בהתמדה כמה פעמים את ספר מסילת ישרים.
בהצלחה,
עוזיאל
.