גאווה וביטחון עצמי

שלום לך,

אני חושב שיש כאן טעות.
גאווה - היא תועבת ה'. הגאוותן מודד עצמו מעל האחרים.

הבטחון העצמי - הוא בסיס לכל יהודי מאמין. מי שהוא 'אפס' אינו יכול להיות יהודי מאמין כהלכה ואינו ממלא את תפקידו בעולם.
כל אחד צריך לומר 'בשבילי נברא העולם' - לא חלילה מתוך גאווה אלא מתוך מחויבות ואחריות לשמור ולפתח את העולם. הקב"ה ציוה את האדם הראשון כאשר נטע אותו בגן עדן "לעבדה ולשמרה".
אם אדם מבין שיש לו ייעוד ותפקיד אותו הוא צריך להוציא מהכח אל הפועל אין זו גאווה. זו דרישה מעצמי.
דרישה מתוך ענווה (עיין באגרת הרמב"ן ובתשובה שעניתי היום על האיגרת)
חלק מקנין הבטחון העצמי הוא בצדקת הדרך שלי וביכולת שלי למלא את תפקידי מתוך ענווה.

ראה כיצד אסתר המלכה שבתחילת המגילה "נלקחת" בעל כרחה לכל מיני מקומות אבל כאשר היא מבינה את תפקידה 'לעת כזו הגעת למלכות' היא לובשת בגדי מלכות (עיין במפרשים שם)ומצווה מה לעשות גם למרדכי - צומו עלי - ובמדרש גם מורחב יותר - ומשם ואילך מצליחה להוביל מהלכים מזהירים מתוך ענווה וביטחון גם יחד.
בברכה ובהצלחה
דוד לוי
09-8987548