שאלה
מה ההבדל ביננו לבין אנשים שלא שומרים את התורה?אני רואה את ההבדל היחידי זה שהם יותר מכייפים מאיתנו...עכשיו תגידו לי שזה רק ניראה מבחוץ שהם נהנים אבל הם לא נהנים באמת..אותו הדבר יכולים להגיד עלינו מה,גם לנו לא תמיד תמיד כיף ותמיד אנחנו נהנים..יש ויש במידה שווה ב-2 הצדדים!...אז מה באמת יותר טוב בחיים שהם עם תורה לבין חיים בלי? הייתי רוצה אם אפשר (בבקשה) שתכתבו לי תשובה מספקת למה בכל זאת יותר טוב להיות דתי?(חוץ מכך שבעולם הבא יהיה יותר שכר או מה שלא יהיה..אם אפשר אז בלי להכנס לעולם הבא,מה יותר טוב בתכלס בחיים שפה?)ה' לא היה רוצה שנהנה כמה שיותר מהחיים שהוא העניק לנו? הוא לא רוצה ומעדיף לראות אותנו כאן מאושרים,בתכלס הייתי הרבה יותר מאושרת מהחיים אם הייתי חילוניה,למה ה' לא מאפשר לנו את האופציה הזאתי?
תשובה
בעזה"י
שלום,
שאלה גדולה- אני עונה בתמצית, אבל אם היא מטרידה אותך באמת עליך להמשיך ולחקור ולשאול ולחפש ולדרוש תשובה...
לפני שאלת "מה יותר סבבה?"
מן הראוי לאדם לשאול מה יותר אמיתי???
אמנם היו פילוספים עמוקים וחכמים שלאחר מחקר הגיעו למסקנה שכל מטרת האדם בעולם הזה זה הנאה מדברים גשמיים (אם כי בכל העולם הפילוסופי הכללי הם היו מיעוט שבמיעוט).
מאד מפריע לי היום שהדיון לא נסוב סביב שאלת "מה אמיתי יותר לעשות" "מה נכון יותר לעשות?" "ומה אנושי יותר" "מה מממש את מהותנו בעולם כיצורים תבוניים?"
השאלות לרוב הן "מה יותר כיף?" "מה יותר סבבה?" ואיך עושים את הדברים קל יותר בחיים?
והאמת חבל- זה מוריד את היכולת שלנו לברר ולדון לרובד כל כך נמוך (ותסלחי לי - אפילו חייתי).
ה' נתן לנו שכל- כדאי מאד להשתמש בו...
שנית,
אביא משל מאד לא מדויק ושאין בו שום כוונה להשוואה ממשית, אז אנא לא להוציא את דברי מהקשרם:
פיל בגן חיות- מה רע לו?
לא צריך לחפש אוכל, לא צריך להלחם על מקומו בגו'נגל, מקבל טיפול רפואי שותף, אהבה ובטחון - האם אנחנו מקנאים בו? אני מקווה שלא...
אין שום כוונה להשוות בני אדם לחיות בשום פנים ואופן! הנקודה היא שחיים במודעות נמוכה יותר לפעמים נראים טוב יותר (אפילו לאדם עצמו) אבל חסר משהו במימוש, חסר משהו בלדעת שאתה מסוגל ליותר.
יש אסירים לאחר שנים בכלא שמפחדים לצאת לחופשי - בכלא מטפלים בהם ודואגים להם והם חסרי דאגות.
התורה משחררת אותנו ולו במובן שהיא נותנת לנו מודעות לבחירה!
אני יודע שאני יכול לבחור בין גשמיות לרוחניות, אני יכול לבחור בין חול לקודש, בין עולם הזה לעולם הבא- נכון, זה דורש המון ומכניס המון לקונפליקטים ולבטים, אך יש בזה משהו משחרר ובעיקר בעיקר- כפי שאנחנו מרגישים אמיתי.
אני חושב שמי שאינו מחובר לתורה מפספס את ההזדמנות לבחור בעצמו. חסומות בפניו דרכים של קודש, של רוחניות, של תפילה, של נצח שרק תורה ומצוות יכולים לפתוח. יש לו פחות אפשרויות או לפחות פחות מודעות למה האפשרויות שלו...
האם זה אומר שהוא לא מאושר? ייתכן, אבל יכול להיות שהוא לא יודע מה הוא מפסיד...
וכאמור- להמשיך וללמוד את הדברים...
בברכה
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם