שאלה
מסכת כתובות, המסכת העוסקת בבניין הבית היהודי על כל צדדיו.
לאחר שנתייחדו בני הזוג בקידושין, ונאסרה הרעיה על כו"ע כהקדש וקויים בבני הזוג הפס' "וארשתיך לי לעולם"- עומדים עתה בני הזוג בפני תחילת חייהם המעשיים יחדיו- מסכת כתובות מליאה בהלכות המגדירות בין השאר את מערכת החובות והזכויות של כל אחד.
ממיעוט הבנתי והשגותי בתורה- מתקשה אני להבין את המשנה הראשונה במסכת: "בתולה נשאת ליום הרביעי"- שמא לא ימצא לה בעלה בתולים- ויוכל להשכים בעוד הוא מלא זעם וחימה לבי"ד היושב בעיר ביום חמישי- ולטעון טענותיו, הקול ישמע בשערי העיר ועדים שיודעים אם זינתה אישה זו ברצון יגיעו- וכך ינצל מאיסור חיים עם אישה טמאה (רש"י)
ואני תמה: האם זהו הרגש הדומיננטי עמו אנו באים בברית הנישואין, החשש מזנות שפילה?
אפרט:
יש כאן שתי שאלות האחת במישור ההלכתי והאחת במישור ההשקפתי:
במישור ההלכתי שואל אני את שאלת התוס' על אתר: הרי הגמרא בגיטין פוסקת שהחשש מגט מוקדם איננו מפני ש"יחפה על בת אחותו" כיוון ש"זנות לא שכיחא"- ואם כן איך הגמרא אצלינו קובעת שזנות היא כה שכיחה עד שהיא הגורם שקובע את תאריך החתונה?! (על כך ענו תוס' על אתר)
אולם עיקר שאלתי היא במישור ההשקפתי:
האם זהו מבטם החודר של חכמינו על הכניסה לברית הנישואין?! מבט מלא חשש מזנות?! כשאני הודרכתי לחתונה לא אמרו לי כלום על "טענת בתולים"... כמובן, מיצרא דעריות צריך לברוח כמו מאש!!! אבל מדוע לחשוש כ"כ שמא קרתה כבר זנות בעבר? מה המקום של תקנה זו? מדוע החשש מזנות הוא זה שעומד באוויר בחתונה של הזוג הטרי?
תודה מראש על התשובה וסליחה על האריכות, אך הדבר בוער בי.
חורף טוב.
תשובה
שלום
אינני מבין מה קשה לך רעיונית.
טענת פתח פתוח היא ראלית וחמורה, וודאי יש צורך לתת לבעל את הפנאי לגשת לבית הדין ושלא יתפייס ותתקרר דעתו.
התורה אינה בנויה רק מנועם וחן, אלא גם ממידן הדין ומהצורך להישמר מטומאה ועבירות.
הגמ' עצמה מוסיפה שם שהיא נישאת ביום ד' גם בשל הברכה לדגים וכו', ועיין שם בתו'ס.
לכן יש אוירה מתאימה- זהירות מאיסורים לצד ברכה.
עצם טענת הדמים אולי נראית כיום מוזרה, שכן כיום נישאות בוגרות שלא כבימי חז"ל, ולכן יש פחות טענות דמים שכן יש סברת מוכת עץ בשל אמצעי ההיגיינה, וכן יש דעה בראשונים שבבוגרת אין טענת דמים. אך כעקרון, זו טענה חשובה וראלית.
כל טוב