שאלה
לכבוד הרב שלום,
ברצוני לדעת מה הדין לגבי שתיית בקבוק מים במשך כמה שעות. כלומר: אני ממלא בקבוק מים של חצי ליטר, מברך שהכל ושותה, אבל אני שותה את הבקבוק במשך כמה שעות. האם אני צריך לברך שהכל בכל פעם מחדש או רק בפעם הראשונה?
תודה,
גבריאל.
תשובה
שאלה זו כנראה קשורה למחלוקת אחרונים ולכן נברר את תשובתה ביתר הרחבה.
הרמב"ם פוסק בהלכות ברכות (ד,ז):
"ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנית."
לכאורה אם אדם מעונין לשתות כל היום כולו, הוא יכול לשתות ולסמוך על הברכה שברך בתחילת היום. נקודה זו מחודשת, שכן האם אנו יכולים להתעלם משאלת הזמן?. האם ניתן לשתות כל שעה על בסיס הברכה הראשונה? האם אנו יכולים להתעלם משעורי "עיכול"?
הרב אליעזר וולדינברג בספרו ציץ אליעזר"(חלק י"ב סימן א') דן ביחס למקרה זה וכך הוא שואל:
יום הכפורים ויום השבת השתא נשאלתי מאדמו"ר אחד שליט"א ששכב בביה"ח שערי צדק והיה מצווה מפי הרופאים לשתות לכל הפחות מים פחות מכשיעור בכל יותר מעט מעשרה רגעים, אם צריך בכל פעם לברך ברכת שהכל מחדש, ואם לא מתי כן צריך לברך? החולה אינו מסיח דעתו הוא יודע מראש שעליו יהיה לשתות כל היום האם ניתן להתעלם ממימד הזמן ביחס לזה או לא?
המגן אברהם (קפ"ד ס"ק ט') כותב:
"נ"ל דמי שרוצה לפטור שני אכילות או שני שתיות בברכה אחת ושהה בנתיים כדי שיתעכל צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה"
בעל לבושי שרד מבין שהמגן אברהם אומר את דבריו גם כאשר לא הסיח דעתו. והטעם שצריך לחזור ולברך משום שיש דין "שעור עיכול" גם ביחס לשתיה. גם אם היה דעתו לשתות ועבר שעור עיכול זקוק הוא לברך בשנית.
אולם "אבן העוזר" חולק על המגן אברהם ולשם כך הוא מגייס את הרמב"ם ולדבריו, אם דעתו היתה לשתות בהמשך אפילו שעבר זמן רב יכול לסמוך על ברכתו הראשונה.
וזו מסקנתו של הציץ אליעזר:
זאת תורת העולה מהאמור ומהמדובר עד כה, דבנידון שאלתנו אליבא דכו"ע אין צריך לברך על כל שתיה ושתיה, והברכה הראשונה על השתיה הראשונה לפניה שמברך בבקר פוטרת את כל השתיות של היום כל עוד שאיננו מסיח דעתו משתיה, אם על ידי שינה על מטתו שינת קבע ואם על ידי היסח הדעת גמור.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם