ברכת כהנים בחזרת הש"ץ

שלום רב,
ישנם שני מנהגים, הם מובאים בראשונים. בשו"ע מופיע המנהג לומר אלוקינו רק כשאין כהנים, ואילו הר"א מביא מנהג לאמר בכל מצב, אלא שיאמרו בשקט, וכבר נהגו רבים לומר גם בקול. לכן, כל מקום כמנהגו ואי אפשר לומר כי רק זה נכון.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קכז

סעיף ב
(ו) אם אין שם כהנים, * (ז) אומר ש"צ: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו (ח) ג בברכה המשולשת וכו', ד ואני (ט) אברכם. (י) <ד> ואין הצבור עונין אחריו אמן, אלא (יא) ה כן יהי רצון.

משנה ברורה סימן קכז ס"ק ו

(ו) אם אין שם וכו' - עיין לקמן סימן קכ"ח ס"י בהג"ה שכתב דמנהגנו שאפילו יש שם כהנים אומר הש"ץ אלהינו ואלהי אבותינו וכו' עד עם קדושיך עי"ש:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח

סעיף י
עומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם, (לב) ואצבעותיהם כפופים לתוך כפיהם, עד שש"צ מסיים מודים ואז (לג) <ד> אם הם יג שנים קורא להם (לד) (הש"צ): כהנים. הגה: (לה) <ה> ולא יאמר אלהינו ואלהי וכו'; יד וי"א שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים, ואז יאמרו בקול רם (טור בשם ר"י ור"מ מרוטנבורג) (לו) וחוזר ואומר: עם קדושך כאמור, בלחש, (וכן נוהגין במדינות אלו). (לז) ומחזירים פניהם טו כלפי העם; (לח) ואם הוא א', טז אינו קורא לו, אלא הוא מעצמו (לט) מחזיר פניו.

מהרמ"א שהביא בסתם שלא יאמר אלוקינו וכו', משמע שפוסק כך, אמנם יש מי שהגיה על דעה שניה וכך הוא מנהגינו, אולם כנראה זו תוספת מאוחרת יותר.
אפשר להרחיב בטור ובב"י על הסימנים הנ"ל.

כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת "בינות" רעננה.