שאלה
שלום רב,
רציתי לברר כמה פרטים לגבי הפרשה של שבוע שעבר-וישב.
מסופר שתמר ישבה בפרשת דרכים ויהודה חשב אותה לזונה רציתי לברר יותר לעומק את המעשה של שניהם. זה נראה כמעשים שהם אסורים- למה הם לא נענשו על כך? תמר אולי כן נענשה שהרי רצו לשרוף אותהבגלל מעשיה.וכתוב ברש"י שהמעשים שלה היו מוצדקים כי יהודה הבטיח לה את בנו השלישי- למה בכל זאת זה היה מוצדק?
ויהודה שלא ידע שזאת תמר ואף חשב אותה לזונה- האם זהו מעשה שמותר לעשות? ולטווח הארוך אנחנו רואים שזה היה מעשה מבורך שבסוף יצא מהם פרץ ומפרץ יצא המשיח.
בתודה מראש,
תשובה
לחנה שלום
התשובה לדעתי מורכבת משני חלקים: א) הרבה מהגדרים ההלכתיים וההתנהגות המוסרית-אמונית שאנו מכירים בימינו היו שונים בימי האבות, לפני מתן תורה.
ב) כאשר אנו רואים שיצא משהו חיובי ממקרה שלילי אין זה אומר שניתן לעשות זאת מלכתחילה אלא שהמבט האלוהי מסבב את הטוב בדיעבד גם ממציאות שלילית (שהמקרה הקלאסי זה הולדת מואב מלוט וביתו שממנו בסופו של דבר יצאה רות ומשיח בן דוד)
בברכה חגי