שאלה
ברצוני להבין פשט בפסוק העוסק בקנין חליפין. הפסוק הוא: "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ* וְזֹאת הַתְּעוּדָה בישראל".
א) הגמ' דורשת "על הגאולה" זה מכירה. "על התמורה" זה חליפין. קנין חליפין הכוונה שאחד מחליף חפץ עם חבירו וכשאחד מהם מושך בחפץ וקונה אותו, החפץ שלו נקנה לחבירו. חפץ בשווי מסוים תמורת חפץ בשווי מסוים. ואלו בפסוק מבואר "שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ" שתמורת הנעל אדם הקנה לחבירו משהו, אם מדובר "בועל הגאולה" זה מכירה. ניחא כיון שאחר כך ישלם לו, אבל אם מדובר "בועל התמורה" זה חליפין, האם אדם יקנה לחבירו חפץ תמורת נעל.
ב) מה הכוונה וְזֹאת הַתְּעוּדָה בישראל". דהיינו "העדות בישראל" שעל זה העדים מעידים ראינו שפלוני מכר לחבירו בחליפין הרי בכל הקניינים זה כך.
ג) מה הכוונה "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל" האם רק פעם נהג חליפין ולא היום.
בתודה ישראל
תשובה
חליפין הינוו סוג קניין השונה מקניין כסף. האשה נקנית בכסף אבל לא נקניית בחליפין, כך כתוב בריש מסת קידושין.אמת הדבר שקניין כסף וקניין חליפין החלו בעקבות החלפת פרה בחמור, דהיינו חילופי שווי, אולם, ישנו גם קניין סודר שהוא ביטוילגמירות דעת של הקונה ואכן, יש מן האחרונים שרצו לומר כי קנין חליפין הוא קניין הנגרם בעקבות גילוי הדעת שבא לידי ביטוי בהעברת הכלי מן האחד לשני. ועיין ברמב"ם פ"ה ממכירה שהרחיב את הגדר של מעשה קניין סודר גם למקרים שאינם מכירה והעברת מקח, אלא, במקום בו דרושה רק גמירות דעת כמו במקרה של מינוי שליח.
תוס' בכמה מקומות מונה כמה סוגים של חליפין למשל ב"ק ע הוא קובע כי יש מושג של חליפי שווי מצד הערך הממוני. ובתוס' רי"ד על קידושין משמע שאשה ביותר משווה פרוטה בקניין חליפין כן מתקדשת והאריכו בזה האחרונים ועיין אבני מילואים כ"ט ב.
חליפין בפחות משווה פרוטה מורה גם הוא כי זה קניין שונה במהותו. וגם זה ניתן להיאמר בכמה כיוונים ואין כאן מקומו. סיכומו של דבר חליפין הינו קנין שונה מקניין כסף לרוב השיטות ובמיוחד אם הוא בכלי הפחות משווה פרוטה וכדעת תוס' שפחות משווה פרוטה אין לא שוויות כלל.
לפי דברי הרי שיש שני קנייני חליפין האחד מצד התמורה שלו וכאן נלמד סוג של מחליף פרה בחמור והשני קניין סודר הנלמד מנעל.