שאלה
לכבוד הרב שלום ...
בגלל שהיריעה קצרה והשאלה ממילא תתפרסם לרבים עדיף שאני אספר רק קווים כללים על הסיפור.
לפני כ6 שנים (אני כרגע בת 20) פגעתי במישהו נורא. הוא לטענתו אהב אותי, ואני זלזלתי ברגשותיו. עברו מאז המון מים בנהר, הוא השתנה ואני השתנתי לכיוונים כל כך שונים!! הפגיעה הייתה קשה כל כך (ואני לא יודעת אם אני דרמטית בקשר לנושא או שהוא באמת נפגע בצורה קשה) שהוא בכה מול כל ילדי השכבה. בעיניי שגבר בוכה זה מקסים (כמובן לא מהסיבה שאני גרמתי לה בעוונותיי הרבים) אבל אני יודעת שבעיני החברה הגברית בכי נחשב בושה... כמו שאמרתי עברו מאז 6 שנים והדבר הזה צרוב לי בזיכרון זה לדעתי אחד העוונות הגדולים שלי. "המלבין פני חברו ברבים נקרא רשע" אומר המשפט וצודק אני מרגישה רעה. אני ממש מתייסרת מזה. הבעיה היא האגו שלי! הוא לא נותן לי ללכת ופשוט לבקש סליחה. מה שגם שעבר המון זמן... ומבחינתי לא שכחתי כלום, אבל אולי מבחינתו זה משהו שהיה ונשכח, ובכלל אין לו ערך. אני ממש מבולבלת אני יודעת שאסור לצער יהודי!! מה דעת הרב על העניין? ובנוסף אני חושבת שיש בי חלק שרוצה לעשות את זה כדי לפתח את הקשר שנית. דבר שהוא מבחינתי לא צריך לקרות כי הרמה הרוחנית שלו הרבה יותר נמוכה משלי. אני מחפשת משהו אחר לנישואין. תודה רבה לרב על ההקשבה ויום טוב!
תשובה
שלום לך.
בכי של נער בן 14 אינו בכי של בחור בן 18/ 22, אך יש להניח כי אכן פגעת בנער. לא הבכי הוא הבושה, אלא הבכי מעיד שהוא הרגיש בושה. הכינוי להעלבה ופגיעה במישהו, הוא "הלבנת פנים", ובארמית "כיסופא", כינוי שפשוט מתאר חיוורון שמתפשט על פניו של הנעלב. או הדרך שחז"ל מתארים את חומרת הלבנת הפנים: "כאילו שופך דמים". וההסבר: שנעלם החיוורון, ובא אודם (בפנים. ההסמקה...)
הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות, זה לבקש לפגוש את הבחור, ולספר לו כמה את מתייסרת על מה שעשית, ולבקש ממנו סליחה ומחילה.
מה הוא יגיד? את אינך יודעת, ואני אינני יודע. זה לא נעים, אבל זה בוודאי יפתיע אותו, שאת עדיין זוכרת, עדיין מתייסרת, ואני בטוח שהוא יסלח לך ותרגישי אחרי הפגישה יותר שלמה עם עצמך.