בקשר לחברי

שלום וברכה

א. יחסים חברתיים הם דו-כיווניים: יש בהם דברים חשובים מאוד מאוד, ויש בהם דברים בעייתיים מאוד. מה שצריך לעשות הוא בראש ובראשונה לבחון האם התועלת ביחסים אלה מרובה מהחיסרון. אם כן, ממשיכים להיפגש, ומנסים להשפיע על החברה, ומנסים להסיט את הדיון לדברים החשובים באמת המרוממים את האדם ולא משפילים אותו, ובדרך זו הן שומרים על הקשרים החברתיים, והן מתעלים ואף מחזקים את שאר החברים.
ב. תפילה בבית הכנסת היא תפילה מול ריבונו של עולם. על כן, הדבר המרכזי המשמח בבית הכנסת הוא העובדה שזוכים להתפלל. ברם, אתה צודק כי אין זה נעים כאשר יש יחס לא טוב מאחראי לתפילה. עשה שני דברים: מחד גיסא הזכר לעצמך כי האחראי אינו הסגן של הקב"ה, והקב"ה לא מינה אותו לקבוע מה נכון ומה לא נכון, ועל כן אין סיבה לבכות. מאידך גיסא, אל תרפה, וחכה להזדמנות בה כן יפנו אליך, ואז תפליא לעשות.
ג. אם חבר לא רוצה להיות חבר – אי אפשר לכפות אותו. המשך להתנהג אליו יפה, אולם אתה לא חייב לנדנד לו, ואם הוא לא רוצה – עזוב אותו.
ד. הטוב ביותר הוא לומר לחבר המטיף כי לא נוח לך שהוא כל הזמן מבקר אותך. אמור לו תודה רבה על כך שהוא רוצה בטובתך, אבל אתה מבקש שתהיו חברים טובים בלי שאחד יוכיח את השני. על אף שזה לא נעים אולי לומר את הדברים, אחרי שאומרים אותם מרגישים הרבה יותר נוח, כי חיים מתוך האמת ולא בהתפתלויות.

כל טוב