בעקבות דברייך בכנס בנעגלי צדק

שלום וברכה


יישר כוח על שאלתך. ולוואי ועוד בנות ובנים יראו גם בנושאים אלה את הדברים שהם מוכנים להקדיש תשומת לב, זמן ומאמץ לצורך קדומם, כחלק מעבודת ד' שלהם.

א. היכולת של אדם מהשורה להשפיע היום על מציאות זו היא הרבה יותר גדולה. יש מערכת חקיקה של חוק חופש המידע, והוא ראשית יכול לקבל מידע על החוק, על מימושו, ועל מעשי ממשלת ישראל והפקידות בנושאים אלה. שנית, יש לו אפשרויות רבות כמו פניה ישירה לחברי הכנסת שחוקקו את החוק, פניה לנציבות תלונות הציבור, לועדה לביקורת המדינה, לתקשורת ועוד ועוד.
ב. מה אפוא אני מציע לעשות ? אני מציע "להתלבש" על נושא אחד, הקרוב לליבך, ולהתחיל לפעול. לדוגמה: הבה נניח שקרוב לליבך שבנות גילך העובדות במלצרות יקבלו משכורת, ולא יהיה מעסיק שיעסיק אותן כשמשכורתן היא רק "טיפים". את יכולה להתחיל לפעול: ראשית, להשיג באתר הכנסת את נוסח החוק וללמוד אותו היטב* שנית, לבחון שני בתי קפה ליד ביתך, ולדבר עם המלצריות על המצב שם* שלישית, אם המצב אינו טוב לפנות למשרד הרווחה ולתבוע פיקוח על בית הקפה הזה, הגשת תביעות וכדו'. זו הדרך הטובה ביותר לשנות את המציאות. אולי היא לא הירואית, אבל היא מוצלחת מאוד. בעצמי הייתי שותף בסיפור של עמידת הקופאיות (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3153562,00.html), החוק שונה, לא נאכף, חזרנו שוב להילחם על כך, ואני מבין שהיום המצב קצת יותר טוב. לא הרבה.
ג. מי שהקשיב באופן אינטלקטואלי לדברים שנאמרו בפאנל שם לב שלמעשה לא הייתה כל מחלוקת ביני ובין שאול יהלום. שאול יהלום טען שיש חשיבות גדולה לחוק עצמו, והוא צודק. הוא טען שלו סל התרופות היה נכנס למערכת החקיקה, ולא להחלטות ממשלה המתחדשות כל פעם, היה יותר טוב, כי אז היה נקבע אחוז קבוע מהתקציב לעדכון סל התרופות. אני מסכים מאוד עם דבריו, אלא שטענתי היא שכיום יש מערכת חקיקה לא רעה בכלל, ועל כן העובדה שיש חוק טוב אינה פותרת את הבעיה. הבעיה היא במנהל.

כל טוב