בעיות עם חברות בגלל בנים

שלום לך.


כמעט כל מהלך משמעותי בחיינו, אנו עושים בהדרגה. אין זה רק עניין טכני, אלא מהותי. מהלכים הם דבר שזוקק התרגלות כדי שיתיישבו היטב, גם מחוץ לאדם, קל וחומר בתוכו. שינויים מרחיקי לכת, מן הקצה אל הקצה, אינם יכולים לחול כי אם מתוך הדרגה. אם ננסה לקפוץ מדרגות ולעבור שלבים ללא ההכנה המתאימה, אנו עלולים למצוא את עצמנו קרחים מכאן ומכאן, בלי שהשגנו את מטרתנו, ואף ללא עמידתנו האיתנה שלפני השינוי.

נושא נוסף הוא הגישה ל´אחר´. עלינו לדעת כי אנו מסוגלים להשפיע על המציאות שסביבנו. במעשינו, בדיבורינו, ואפילו באופנים רוחניים יותר. האדם ניטע בעולם כדי להאיר, לשנות ולתקן. אולם בד בבד עם יכולת ההשפעה שלנו, עלינו לדעת את גבולותינו. האדם הוא יצור אוטונומי. את בחירותיו הוא רשאי, ואף חייב, לעשות בעצמו. נגזר מכך, לצערנו, שגם את השגיאות שלו עליו לעשות בעצמו, בלי יכולת מצידנו להועיל, אלא אם הצד השני רוצה בעזרתנו. יש בכך נקודה חיובית, שכן ´אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם תחילה´: הניסיון האישי הוא המורה החזק ביותר, יותר מכל שיחה מבחוץ, ולו תהיה זו מפי האדם החכם והמוכשר ביותר.

אם כן, למדנו שני דברים.
ראשית, המהלך אותו מנסה להוביל חברתך בחייה - בעצתך הברוכה – דורש זמן ויכולת הסתגלות. ייתכן שגם מסקנותיה תהיינה אחרות, בהתאם לאופיה. יש להתאזר בסבלנות, להיות חברה טובה, ולתת לה את המקום הדרוש לה על מנת שתוכל לעשות את השינוי מתוך הרחבת דעת והרגשת שלמות, ולא מתוך מצוקה ולחץ.
שנית, חברתך היא יצור אוטונומי. היא מחליטה על חייה, וכל ניסיון ללחוץ עליה יביא רק נזק, כגון ריחוק ביניכן, תככים ואיבה, ולא תועלת. את יכולה לייעץ בעדינות כאשר שואלים אותך, לקוות להצלתה על פי מושגייך ולהתפלל שתבחר בדרך הטובה בעיני ה´, אולם לא מוטלת עלייך החובה (ונדמה שאף אינך רשאית, כדי שלא תפגעי במצוות ´ואהבת לרעך כמוך´) להביע את דעתך ולהתערב חייה.


אור וטוב,
נחום.