בעיות בהתבודדות

מי אמר שבהתבודדות חייבים לדבר רק על הבעיות והצרות?
אם אדם מצליח לשמח את עצמו במשך היום, אז יש לו באמת כוח ויכולת "לפתוח את התיקים" שלו בשעת ההתבודדות ולנסות לברר לעצמו, מול ה', איך לפתור את בעיותיו.

אבל אם אדם עמוס בטרדות ובמתח, אז בהתבודדות בוודאי שיהיה קשה לו לטפל בבעיות וייתכן גם שטיפול כזה, מתוך לחץ ועומס, רק יעצים את הצער והבלבול במקום להוביל לנחמה או לפיתרון.

במקרה כזה עדיף ללכת בהתבודדות למחוזות אחרים בנפש. "להתאוורר" מהקשיים. לדבר על דברים אחרים לגמרי. לשיר שירים, להודות, להיזכר בדברים יפים שראיתי, בדברים משמעותיים שקרו לי, אפילו לדבר על אנשים אחרים לגמרי. בצורה כזאת ההתבודדות תהווה מפלט מהיום יום העמוס, מעיין תזכורת לקיומם של עלומות אחרים ומצבי נפש אחרים, מוארים יותר. מתוך מצבי נפש אלו אפשר יהיה לחזור, בזמן מתאים יותר, ולטפל בבעיות היום יום.