בעיות באמונה.

שלום לך שיר.
את מתארת שתי חוויות פנימיות חשובות מאד וחזקות מאד
ואני רוצה להתייחס לשתיהן.
הראשונה היא רשמי המסע לפולין-
רשמת שדיברת עם חברות ועם רבנים כך שאני מניח ששמעת דברים דומים, אך אנסה להוסיף בכל זאת-

אי אפשר להתעלם מהרוע בהתגלמותו המשתקף מכל דבר הקשור בשואה,ואין דבר המשתווה בעוצמתו למראה העיניים אותו חווית במסע.

רוב האנשים שתשאלי היום "מה המצב?" לא יתנו תשובה אופטימית, ויתייחסו למצב הבטחוני, לממשלה הרעועה והמושחתת ולהשלכות של אלו על היומיום.
שימי לב! לך יש תשובה אחרת עכשיו! את ראית את שיא החושך, איך באמת נראים חיים בלי תקווה אפשרית,
ואז גילית איך תוך כמה שעות טיסה הגעת אל מקום בטוח, אל חיים נורמליים. אל מקום בו חיי יהודים אינם הפקר. דבר זה לא היו האנשים שנרצחו בשואה, וגם אלו ששרדו אותה, יכולים לדמיין לעצמם.
ראיית שני הדברים יחד,כתהליך, מאפשרת לראות שגם הרע הכי חזק שכאשר נמצאים בתוכו נראה כדרך ללא מוצא, יכול להתהפך לטובה, ולעתים אף משמש כמקדם אל אותו טוב שמחכה מעבר לפינה. הסתכלות זו בריאה לגבי מהלכים יומימיים בנפשנו,ולא רק באמונה- כיצד החושך רק מגביר את משמעות האור שמופיע אחריו.

לגבי חווית התפילה.
רבים כתבו על התפלה,אך אף אחד מהם לא יכל לגעת בה באמת, אלא רק לתאר אותה ולנתח אותה, כיוון שהיא דבר פנימי לכל אחד ואחד.
גם ביום יום קשה לנו להתפלל בכוונה,אפילו בעקבות טרדות החיים השגרתיות,בטח ובטח כאשר יש ספקות באמונה לגבי משמעות התפלה,
אך בשלב ראשון אנו מקטינים את עצמנו ועושים את מה שצוונו בו,כמו שאר המצוות אותן אנו מקיימים בין אם אנו מבינים אותן ובין אם לא. ברור שלגבי התפלה דבר זה קשה הרבה יותר לאור אופיה, כמו שציינתי.
אני מציע לך לנסות דבר מה- קחי סידור וקראי את המילים שלא בשעת התפלה ונסי לראות לאלו מילים את מצליחה להתחבר. נסי לכתוב בעצמך תפילה, במילים שלך על הדברים שחשובים לך- בין אם זה בקשות ובין אם זה הודאה על דבר טוב שקרה לך או אנשים טובים הסובבים אותך.
שיהיה בהצלחה,ושנזכה לחזות בהתגשמות תפלותינו .
אריאל.פ.