שאלה
כבוד הרב שלום וברכה,
במסגרת השירות הלאומי שלי יצרתי קשר מעמיק עם אחת מחניכותיי.
באחת מהשיחות שלנו דיברנו על נושא אמונה בקב"ה, ואז היא העלתה בעיה- היא הסבירה לי שהיא לא מצליחה להבין מה הייעוד שלנו. כל הזמן אומרים לנו שצריך להיות טובים ולשאוף לדבוק בבורא..אבל למה זה מוביל? מה התועלת של זה? האם באמת כל ההלכות והדקדוקים שהיהדות מצווה הם הכרחיים? בשביל מה אנחנו בעצם קמים בבוקר?
ניסיתי לענות לה כמה שיכלתי (נעזרתי גם בספרך "התבהרות") אך עדיין המון עניינים מעורפלים ולא מובנים לה. אשמח לקבל את תשובתך מהר ככל האפשר, ע"מ שיהיו לי תשובות עבורה.
בתודה ובברכה,
הודיה.
תשובה
הודיה יקרה,
אני שולח לך מאמר שלי מתוך הספר אור פנימי שעוסק במשמעות ההלכות, ועוד קטע שקשור לזה שקיבלתי במייל.
בהצלחה רבה,
ארז
אורות וכלים
סעודה לצדיקים
נדמה בנפשנו סעודה גדולה ומפוארת, בה משתתפים רבים ושבעי רצון, אולם באותה סעודה מסובים גם אחרים, רעבים וצמאים.
זהו, כדברי חז"ל (מסכת שבת דף קנ"ג), משל המתאר את ההפרש בין הצדיקים לרשעים: "אלו ואלו יושבין. הללו אוכלין והללו רעבים. הללו שותים והללו צמאים", כמו שכתוב (ישעיהו ס"ה): "כה אמר ה' - הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו, הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו. הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב". איש, כפי הנראה באותם פסוקים, אינו מונע מן הרעבים להנות מן הסעודה. מהו, אם כן, הדבר המעכב בעדם?
שמא אין בידם כלים? שמא נעדרים הם את היכולת?
כידוע לנו מעולם החומר, כל דבר שאדם רוצה להשיג, הוא בר השגה רק בכלי מסוים, מתאים ומדויק לאותו דבר. מרק אפשר לאכול רק בכף, לא במזלג. גלי קול נקלטים באמצעות מכשיר רדיו. עין אנושית או בדומה לה - מצלמה, עשויות לקלוט גלי אור רק באופן מסוים מאד, וקיר בטון עבה בכור אטומי נועד לשמור על האנרגיה הגרעינית מפני דליפה.
גם מבחינה מנטלית, ידיעות מסוימות מהוות כלים מדויקים לידיעות אחרות, גבוהות יותר. היכולת לקרוא את אותיות האלף בית ולצרף ביניהן צרוף שיש בו פשר היא הכלי באמצעותו יוכל האדם לקרוא בספרים ולהבין את תוכנם. אולם - שבר בכף האוכל, חוט מנותק במכשיר אלקטרוני, צמצם סגור במצלמה או באישון העין, אות חסרה באלף בית או סדק במעטה הבטון בכור אטומי, כל אלו - שינוי פעוט במצב הכלים. אולם די בו להפוך אותם חסרי ערך לחלוטין ולעיתים (כמו בכור) קטלניים בתכלית ומשרתים מטרה הפוכה לגמרי מזו שבעבורה נוצרו.
מזון רוחני
כל זאת - פשוט וידוע לכל. אולם משנוגע הדבר לעולם הרוחני, דומה משום מה, בעיני רבים, כאילו כאן - אין חוקים, אין דיוק, ואין כלים. אף שהשערה זו חפוזה, מוטעית, ופעמים רבות גם מסוכנת. שכן "רוחניות" איננה דבר מופשט. גם כאן, ממש כבעולם החומר, הדברים מדויקים בתכלית. וגם כאן, על מנת לקבל שפע (שבעולם הרוחני קרוי 'אור'), יש צורך בהכנת כלים מתאימים ומדויקים.
כשם שגוף האדם בנוי מאברים, שלכל אחד ואחד מהם תפקיד מדויק ומוגדר, כך בנויה גם הנפש מאברים - רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים. וכשם שאיברי הגוף וגידיו זקוקים למזון שיחיה אותם ויסייע בהתפתחותם, כך בדיוק זקוקים למזון איבריו וגידיו הרוחניים.
אם הגוף הרוחני לא מקבל מזון ושפע רוחני, עשויה התפתחותו להתעכב, לעיתים גם לדעוך לחלוטין, גם אם הגוף הפיזי מטופח ומטופל. השאלה "על איזה גוף רוחני מדובר בכלל?" היא עצמה מעידה כמאה עדים, באיזה מצב נמצא אצלנו הגוף הזה, עד שהפך לבלתי נראה ולא מוכר.
אמנם הצמא למשמעות, לאור, לעומק, מעיד, למרות הכל, על שרידים של גוף רוחני פנימי, שעדיין משמיע קולו, כדבר הנביא: "והשלכתי רעב בארץ. לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'". "לשמוע דבר ה'" - לזכות להתגלות רוחנית, אור פנימי, עונג נפשי - לזה נכספות כל הנשמות.
הדרך להשיג את האור, הדרך היהודית המקורית לבנות כלים להכילו, ולהרוות את צמאון הנשמה - היא דרך תרי"ג מצוות. תרי"ג שהן רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אברי הגוף והנפש, ושס"ה מצוות לא-תעשה כנגד שס"ה גידי הגוף והנפש.
כל מצווה משפיעה חיות לאיבר וחלק אחר, וכל עבירה מעבירה את האור, מחשיכה וממיתה חלק אחר.
וזהו פשר דברי הנביא: "עבדי יאכלו ואתם תרעבו". בהעדר הכלים להכיל את האור, אפילו יהיה חשוף וגלוי מול עיני האדם, לא יוכל להכיל אותו ולהפיק ממנו תועלת, כאדם רעב המשתתף בסעודה מפוארת, עיניו כלות ואין ביכולתו לטעום מאומה.
כמו שבגשמיות די בסדק קל כדי לפגום באיכות הכלי ולהשחיתו, כך גם ברוחניות - די בשינוי קל בקיום המצווה והיא איננה מצווה עוד, ואין בכוחה להכיל כל אור. לו היו המצוות, חלילה, רק עניין של "פולקלור", או מנהגים מסורתיים ליצירת אווירה, לא היו צורך לדקדק בכל פרטיהן. אבל מי שזוכה להבין שמדובר בכלים מדוייקים, לא פחות מכלים בעולם החומר, יתחיל להסתכל עליהן במבט שונה לחלוטין.
ותגידו שהוא לא גדול מהחיים...?!
נתקלתי בשאלת רב שהופנתה בצורה די
פרובוקטיבית, אך תשובת הרב כל כך קולעת שלא
יכולתי שלא להתחלק בה איתכם.
שאלה: למה היהדות כל כך עסוקה בפרטים קטנים
ובלתי רלוונטיים, כמו כמה מצה בדיוק
צריך לאכול בליל הסדר, איזה כלי חלבי ואיזה
בשרי, איך לקשור את שרוכי הנעליים
שלי.
לי זה נראה כאילו היהדות מזניחה את העיקר
כשהיא נתפסת לקטנוניות.
לזה היהודים קוראים רוחניות?
(כבר שלחתי לך שאלה זו לפני שבוע אך לא נעניתי.
אולי סוף סוף קיבלת שאלה שאין
עליה תשובה?!)
תשובה:
מעולם לא טענתי שיש לי את כל התשובות. הרבה
שאלות הינם מעבר להשגתי. אך האמת
היא שעניתי לך ואתה קבלת את תשובתך.
כשקיבלתי את שאלתך תכף עניתי לך, והעובדה שלא
קיבלת את תשובתי היא היא התשובה
לשאלתך.
ראה, השבתי לך, אך כשכתבתי את כתובת הדוא"ל שלך
לא הוספתי נקודה לפני המילה
com
סברתי שתקבל את הדוא"ל גם ככה, שהרי סך הכל
חסרה רק נקודה אחת קטנה. זאת אומרת,
זה לא שכתבתי שמך לא נכון או מילה מוטעית, או
משהו דרסטי אחר. צריך להיות מאוד
קטנוני כדי לא להבין ש
yahoocom
ו
yahoo.com
זה אותו דבר.
זה לא מגוחך שלא קיבלת את תשובתי רק בשל העדר
נקודה אחת קטנה ובלתי רלוונטית?
לא, זה לא מגוחך! כי הנקודה היא לא רק נקודה,
היא מבטאית משהו. לאותה נקודה
הרבה יותר משמעות מאשר כמה פיקסלים במסך.
לי היא נראית בלתי רלוונטית בעליל, אך זה נובע
רק מחוסר הידע שלי בדרכי
האינטרנט. כל מה שאני יודע הוא שבתוספת הנקודה
הדוא"ל שלי מגיע ליעדו אך בלא
הנקודה הוא הולך לאיבוד ומגיע לאן שהוא.
למצוות יש עומק עצום. כל פרט מכיל עולם של
משמעויות, ומרכיב את התמונה השלמה.
כשמקיימים מצווה בשלמות ובדייקנות, גל רוחני
נשלח מאיתנו אל היקום, עד ל"דואר
הנכנס" של הקב"ה.
אם ברצונך להכיר את המשמעות של הנקודה
באינטרנט, תלמד על תפעולה של הרשת.
אם ברצונך להבין את משמעות מצוות היהדות, תלמד
תורה.
הרב אהרן מוס
חב"ד, אוסטרליה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם