שאלה
יש לי בעיה קטנה והיא שלפעמים אני מדבר ואף אחד לא מבין מה שאמרתי או מאיפה אני יודע את זה (למען האמת לפעמים גם אני לא יודע אני פשוט אומר). לפעמים אני אומר איזה שהוא משפט ואנשים פשוט מעוותים אותו בגלל אי הבנה (או אי הסברה כמו שצריך - כי אני מבין את עצמי) של מה שאמרתי ויוצא מן מצב שאנשים כועסים עליי ללא סיבה מוצדקת. חוץ מזה לפעמים שאני הייתי נכנס לישיבה היו שואלים אותי כל מיני שאלות וכשהייתי עונה להם הם היו מביטים בי כאילו נפלתי מאיזה כוכב ונחתתי עליהם ולי זה ממש לא נוח המבטים האלו, זה נותן לי הרגשה שכאילו עשיתי משהו רע.
לפעמים אני אומר כל מיני דברים שאפילו אני לא יודע מאיפה הבאתי אותם, לפעמים אני מרגיש שפשוט עדיף לי לשתוק כי אני לא יודע אם אני מדבר דברים נכונים או שטויות, לפעמים יש לי שאלות שאין להם תשובה וזה מוציא לי את החשק לשאול.
לפעמים אני מדבר עם מישהו על משהו שמציק לי והוא לא מבין אותי ואני שאני מבין מה שאני אומר אפילו שלפעמים אני מדבר בקודים (ככה אומרים שאני מדבר אני לא יודע כמה זה נכון) ואז אני נלחץ ופשוט עוזב את זה ופשוט מוותר על הרעיון.
שתי שאלות:
א) כשאני שואל אותך אני באמת מדבר שטויות לפעמים ומדבר בקודים לא מובנים?
ב) איך אני יכול לעזור לעצמי להיות מובן?
תשובה
בסד
שלום רב.
יש ללשון כמה סגירות וגם זה לא תמיד עוזר לה.
האדם נקרא מדבר כי בזה נתגלתה מעלתו על שאר הבריאה. כוח ה ד י ב ו ר .מורה בעצם על המחשבה . זה הוא בעצם "מותר האדם".
אז תחשוב לפני שאתה מדבר, מה אתה באמת רוצה להגיד.
2. חפש את הזמן המתאים לכך.
3.חפש את המלים המתאימות ביותר להגיד מה החשבת.
4.חזור על זה לעצמך במחשבה.
5.צמצם וקצר את הרעיון (הבהר לך את הרעיון כולו).
6.חשוב איך השני יקבל את דברך.
7.פתח פיך ויאירו דברך.
תרגל זאת שוב ושוב ותצליח.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם