בעיה חמורה בנוגע לאישתי.

שאלה

בס"ד

שלום לכבוד הרב,

יש לי בעיה חמורה - אבל הבעיה היא בעצם של אשתי. פשוט כל כך כואב לי מזה...

הבעיה היא כזו. אשתי היא מחנכת בבית ספר ..." של כיתה ..... אני מעיד עליה שכל השנה היא עבדה קשה, וממש "נקרעה" בעבודה. הוסף לכך גם את העובדה שהיא עובדת עוד יומיים בשבוע אחר הצהריים במקום עבודה אחר, באגודת "...." (כי אני לא עובד). עברה עליה שנה קשה ממש. הבעיה היא שלעזוב את מקום העבודה השני היא לא יכולה, כי היא מלמדת שם ילדים מתקשים - שפשוט ייזרקו אם היא תעזוב, כי לא יהיה מי שיקבל אותם (יש להם מחסור במורים), והיא לא יכולה נפשית לעזוב.

בנוסף לזה, על אף שהיא עובדת קשה בבית, היא מרגישה שהיא לא מחנכת טוב, וגם ב"...." היא מרגישה שהיא לא מספקת לילדים את מה שהם צריכים. אני לא יודע מה גורם לה להרגיש כך, אבל היא ממש בדיכאון מזה! אני מדבר על דיכאון אמיתי - היא לא יכולה לישון טוב בלילות, וגם בימים הראש שלה כל הזמן טרוד בזה. היא חושבת שהיא לא מתאימה להיות מורה, כי היא עושה טעויות, והיא לא מרגישה שהיא נותנת את המקסימום לבנות וכו'. הבעיה (או שזו לא בעיה...) היא שהיא גם לא יכולה לעשות "הצגות". לדוגמא צפו בה פעם בשיעור, ולמרות שהיא הכינה שיעור "מפוצץ" כדי להרשים, כשהיא ראתה שהילדים לא מבינים עוד את החומר הקודם, היא פשוט עשתה איתם בשיעור חזרה על החומר הקודם - תוך כדי זה שצפו בה! דבר שכמובן התנקם בה, כי החוות דעת לא היתה משהו! ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה. היא עושה הכל בשקט ולא מחצינה, ואנשים אחרים גורפים את ההצלחה שמגיעה לה!! הצלש"ים הולכים לאחרים, והיא נשארת ככה, "בינונית". אז אין לי בעיה עם זה! אשריה, באמת! הלוואי שהייתי אני מגיע למדרגות כאלה. אבל הבעיה היא שבגלל שלא אומרים לה בבית הספר מילים טובות, היא מרגישה שהיא מורה דפוקה! כל מה שאני אומר לה לא עוזר בגרוש! למרות שהיא נלחמת על כל כת, ומנסה לעשות את המקסימום כדי שכולן יצליחו (ואני באמת רואה את ההשקעה שלה בבית) - תמיד יש פיספוסים לכאן ולכאן, במיוחד בכיתה הטרוגנית, שיש שם בנות שבקושי יודעות לקורא ולכתוב, ומצד שני יש בנות מחוננות, והרמה הדתית מגוונת לכאם ולכאן. והיא צריכה לקדם את כולן! היא מכינה לפחות שני עותקים בכל מבחן - ברמה גבוהה וברמה נמוכה, כדי לקדם את כולן, ושכולן תצלחנה. אבל עדיין, היא חושבת שהיא מורה דפוקה! אין מי שידבר איתה, ואין

תשובה